וא"ל חייא בר רב מדפתי שמא עני בא לידך ולא פרנסתו.
ובדו"ד ח"ג צד 181 מצא מקום להתנפל על רבותינ והקדושים ויאמר "כאשר לא השיג ר"פ את מעלת רבותיו כחכמת התלמוד אף כל לא השיג במדות טובות כי רבא הוכיחו על כי אינו נושא ונותן באמונה גיטין עג., ופ"א אירע לו אסון שעלה במעלה ונשבר אחד השלבים - וא"ל חייא בר רב שמא עני בא לידך - ובל"ס רמז לו תוכחה מסיתרת כי היה נודע שר"פ אינו מותר בממונו לצדקה שכן ספרו עליו שאף לעני המחזר על הפתחים לא היה נזקק לו מפתו ב"ב ט:" עכ"ל.
ולא נוכל להאמין שהחכם הזה יטעה בפשט הפשוט בגמרא ואך בזדון עשה הדבר הזה, הלא מפורש שם שהיה גבאי צדקה ולא רצה ליתן להעני מקופה של צדקה כדין הברייתא שאם הוא עני המחזיר על הפתחים אין צריכין ליתן לו, וזה דוקא אם הוא מחזיר על הפתחים, ובא החכם הזה והיפך ואמר שאף לעני המחזיר על הפתחים לא היה נזקק לו מפתו? וכן לא יעשה.
והנה כבר כתבנו שמתחלה התפרנס בדוחק, אך אח"כ עשה בית שכר ומזה נתעשר כמפורש פסחים קיג. דאמר אי לאו דרמאי שכרא לא איעתרי (ובפסחים מט. אמר אי לאו דנסיבנא כהנחא לא איעתרי, אך כבר כתבו התוס' שם דהא והא גרמא).
וכן ב"מ סה. אמר שכראי לא פסיד. ואמרו שם שאר"פ טרשא דידי שרי מ"ט שכראי לא פסיד, זוזי לא צריכנא, אנא הוא דקא עבדינא מלתא גבי לוקח, פי' הדברים שהיה מוכר ר"פ שכרא שלו בזמן הזול בתשרי כשער של ניסן. ובם כזה התנפל עליו בדו"ד שם ואמר "וכן במסחרו היה מנהגו למכור סחורתו ביתר מכדי דמיה במכרו לזמן אף שזה נחשב כריבית ובדה לו היתר מלבו אמרו טרשא דידי שרי מ"ט שכדאי לא פסיד" עכ"ל.
ובמחילה מכבודו שטעה בפשט הגמרא, כי אלו היה מוכר ר"פ ביותר מכדי דמיה מפני שמכר שישלמו המעות לזמן מאוחר, אז היה באמת איסור בדבר, אבל ר"פ שהיה עשיר גדול ולא היה נדרש לו הכסף, והיה יכול להמתין עד ניסן עם השכר, וגם סחורתו טובות היו, ולכן אך טובה עשה עם האנשים במה שנתן להם בתרי ע"מ לשלם בניסן, ואך יען שדין רבית אסור גם ללוה ליתן, כמו למלוה ליקח, לכן א"ל רב ששת בריה דרב אידי מאי חזי מר דקא אזלת בתר דידך שהוא מותר, זיל בתר דידהו, וזה ברור.
וכן מה שהתנפל עליו ואמר שלא היה נושא ונותן באמונה מגיטין עג. נעתיק לשון הגמרא ונראה חלומותיו שאמרו שם ר"פ ור"ה בריה דר"י זמן שומשמי אגודא דנהר מלבא אגור מלחי לעברוינהו קבילו עלייהו כל אונסא דמתיליד, לסוף איסתכר נהר מלכא אמרו להו אגורו חמרי אפקעינהו ניהלן דהא קבילתו עלייכו כל אונסא דמיתיליד, ומזה הוציא שלא נשא ונתן באמונה, אבל איה מצא שלא עשה כדין הלא מפורש שהם קבלו עלייהו כל אונסא, וגם לא החמרין תבעון לדינא אך להיפוך ר"פ ור"ה בריה דר"י תבעו את החמרין למלא התנאים שהתנו עמהם. וכן הוא הדין להלכה וכדפסק ריבנא, ואך רבא פליג ע"ז וסובר שהוא אונס דלא שכיח הוא ולכן נתן צדק להחמרין, אבל האם עשו שום דבר שלא כדין?
וכן יאמר החכם שם שלפעמים עשה ר"פ שלא כמשפט הצדק נגד חבירו ועשה לטובת עצמו ואמר כי אין רע ב"ב כב. עכ"ל, פה גדש את הסאה כי אין שום רמז רמיזה שם שעשה שלא כמשפט,
