ר' חנינא בר אידי
נשאר לנו ממנו מאמר יקר בתענית ז. שאמר למה נמשלו ד"ה למים – לומר לך מה מים מניחין מקום גבוה והולכין למקום נמוך אף ר"ת אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה, וגרסת דק"ס ר' חנילאי בר אידי, ועיין רב חיננא בר אידי.
ר' חנינא (או חנניה) בר אידי
(תנא דברייתא). בשבועות לה: דתניא ר' חנינא בר אידי אומר הואיל ואמרה תורה השבע וכו', ומובא בספרא קדושים ס"קב ושם חולק עם ר' אחי בר יאשיה. וכן מובא המאמר במכלתא משפטים פ"ה ושם ר' אחאי, ובמכלתא בשלח מס' דעמלק פ"ב רש"בי – ר' חנניה בן אידי אומר משה היה בוכה – אחרים אומרים וכו', ובסה"ד ערבב ביחד התנא והאמורא ותפס את היוחסין עלי חנם, כי היוחסין מביא ר' חנינא בר אידי אמר שמואל, ויש תנא דברייתא בפ' שבועות העדות ששמו כן, והצדק אתו כי היוחסין למד זאת שאמר בשם שמואל מע"ז מ., ועיין ערך רב חיננא בר אידי.
ר' חנינא בר איסי או יסא
ערך ר' חיננא בריה דר' אסי.
ר' חנינא בר איקא
ערך ר' חנינא בר יקה.
ר' חנינא בר אמי
נזכר ב"מ פ"טז־נ אמר בשם ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי.
ר' חנינא בר אנדריי
בירושלמי ברכות פ"א ה"א־ד. אמר בשם ר' שמואל בר סוטר המלאכים אין להם קפיצין, וביפ"מ על אגדות ירושלמי העתיק ר' מונא בר אנדריי, ובמגילה פ"ד ה"ה ר' חיננא בר אנדריי בשם ר' זכאי דכבול.
ר' חנינא (ובירושלמי ר' חנניא) בן אנטיגנוס
תנא בדור ר"ע ובדור ר"מ, ונזכר במשנה שביעית פ"ו מ"ג אמר אם יכולין להתלש בעלין שלהן אסורין, ועירובין פ"ד מ"ח שאלפים אמה המה עגולות, ויבמות פ"יג מ"ב כל תינוקת שאינה יכולה לשמור קידושיה אינה צריכה למאן, וקידושין פ"ד מ"ה אין בודקין ביוחסין אף מי שהוא מוכתב באסטרטיא של מלך, ובכורות פ"ו מ"ג לענין מום, ושם מ"ר אין בודקין מן המתאימות ולפנים, ושם מ"י את שיבלת בעינו, ושם מ"יא לערקוב שבאמצע הירך, ושם פ"ז מ"ב חולק עם ר' דוסא איזהו גבן (ומובא ספרא אמור פ"נא), ושם מ"ה איזהו מרוח אשך מחלוקת עם ר' ישמעאל ור"ע, וערכין פ"ב מ"ד בדין אי מעלין מן הדוכן ליוחסין, ונזכר בתר ר"מ ור' יוסי, ותמורה פ"ו מ"ה אמר כשרה שינקה מן הטרפה פסולה מ"עג המזבח, (ובתוספתא שם ספ"ד איתא שאמר בשם ר"א חסמא וגרסת המשנה יותר נכון).
ולפי התוספתא ערכין ספ"א נראה שראה עוד פני הבית או שהכיר הלוים ששמשו במקדש, שאמרו שם אלו הן מכין לפני מזבח עבדי כהונה היו דברי ר"מ, ר' יהודה אומר עבדי לויה היו ר' יוסי אומר משפחת וכו', ר' חנניא בן אנטיגנוס אומר מכירן הייתי ולוים היו, ומחלקותם נשנית בקצרה בערכין פ"ב מ"ד, ושם לא נזכר שאמר מכירן הייתי, ולפי דברי התוספתא צ"ל שלא דיבר עם ר"מ ור"י שא"כ איך חולקין עליו בדבר שראה בעיניו.
הלכותיו בברייתות מצינו חגיגה כד: שאמר וכי יש נגובה לקדש, ובסנהדרין סד: אמר מ"מ תפסה תורה לשון מולך כל שהמליכוהו עליהם, ובחולין נג: מביא שמואל הלכה משמו דרוסה שאמרו צריכה בדיקה כנגד בני מעיים, ובכורות
