רב חיננא בר אידי
היה תלמידו דרב אדא בר אהבה כע"ז מ. שיתיב קמיה ויתיב וקאמר (רב אדא בר אהבה ודלא כסה"ד שקאי על רב חיננא ב"א) א"ל מנ"ל הא, א"ל מג' קראי שמיע לי מרב ושמואל ור"י. ובפסחים עה. בעי מרב אדא בר אהבה – א"ל הפת מותרת, א"ל והאמר רב חיננא סבא א"ר אסי אר"י. ויותר נראה גרסת דק"ס שגורס והאמר רב חנא סבא אר"י, כי רב חיננא סבא היה תלמיד רב.
דבריו מצינו אך באגדה כשבת סג. שאמר כל העושה מצווה כמאמרה אין מבשרין אותו בשורות רעות. וב"מ נט. א"ר חיננא בריה דר' אידי מאי דכתיב ולא תונו וכו' – עם שאתך בתורה ובמצות אל תונהו. ואולי הוא ר' חנינא בר אידי הנזכר תענית ז.
רב חיננא (או חנינא) בריה דרב איקא
היה תלמידו דאביי ורבא כנראה מברכות כה: שאמרו רב זביד מתני הכי, רב חיננא בריה דרב איקא מתני ליה הכי – אביי אמר אסור ורבא אמר מותר, וזה יען ששניהם היו בישיבת אביי ורבא, לכן חולקין איך נשנית הלשון בהישיבה.
והיה חבירו דר"פ כנדה מז: שחולקין. וידוע לנו ממנו המאמר המפורסם מה שמובא ביצה כח. אמר רב חיננא בריה דרב איקא שפוד שפחות וגומות רב מלכיו – ור"פ חולק עליו. והמאמר הזה מובא בכתובות סא:, ע"ז כט. ונדה נב. ושם רב חנינא בריה דרב איקא. ובמכות כא. איתא בטעות "רב נחמן".
וסיבת מיתתו יסופר ברכות נח: שר"פ ור"ה בריה דרב יהושע הוו קאזלי באורחא, פגעו ביה ברב חנינא בריה דרב איקא, אמרו לו בהדי דחזינך ברכינן עלך תרתי – שחלק מחכמתו ושהחיינו, אמר להו אנא נמי כיון דחזתינכו חשבתינכו עלי כשיתין רבוון וברכינא עלייכו תלתא – אמרו לו חכימת כולי האי? יהבי ביה עינייהו ושכיב.
ולהבין למה ועל מה ענשוהו מצאתי דבר נחמד בספר היקר פרדס דור וז"ל מקשים הפוסקים למה לאמ ברכי ר"פ ור"ה בריה דר"י כשחזיוהו לרב חנינא בריה דרב איקא ברכת הטוב והמטיב, כי הדין שאם נפלה לאדם ירושה מברך שהחיינו, ואם יש אחד עמו ששמח ג"כ מברכין הטוב והמטיב, א"כ כאן שהיו שנים ה"ל לברך הטוב. ומתרץ, כי יש חלוק ביניהם. דבשלמא גבי ירושה ידוע לכל אחד ואחד שחבירו שמח ג"כ כמוהו, ולכן יכולין לברך הטוב והמטיב, אבל אם רואה את חבירו מי יודע אם גם השני שמח כמוהו וא"כ איך יברך ברכת הטוב והמטיב, ואף אם שניהם אומרים שהן שמחין לראותו, אפשר שאין פיו ולבו שוין. והנה הא דמברכינן על ששי םרבוא ברוך חכם הרזים קאמר הש"ס לפי שאין דעתם דומים זו לזו, והקב"ה בוחן לבבם ויודע דעתם כדאמרו שם בגמרא, ולכן אם גם שאך שנים המה ואנו רואין שאין דעתם שוים ראוי לברך עליהם חכם הרזים, ובפרט אם המה חכמים גדולים שאין דעתם שוין. והשתא אתי שפיר, דרב חנינא בריה דר"א שמע שברכו עליו ברכות שהחיינו, והבין מהם שחושדים זה את זה שאין שמחתם שלמה, ולכן אמר להם לפי דעתיכם שאינכם מאמינים זל"ז לכן מן הראוי לברך עליכם חכם הרזים דחשיביתו כס' ריבוי ודעתיכם אינם שוים לטובה לשמח בראייתי, ולכן אמרו לו חכימת כולי האי, לחשוד אותנו שאין פינו ולבנו שוים ולכן יהבי ביה עינייהו. ודפחכ"ח.
ובסה"ד מביא מה שמובא נדה מה. מתקיף לה רב חייא בריה דרב איקא צ"ל רב חיננא בריה דרב איקא. והאמת אינו כן כי אמר שם אח"כ אמר רב חסדא
