בשמו כגיטין לא:.
ר' ביסנא בשמו בפסחים פ"ד סה"ג.
הלכותיו לא מצינו אך מה שאמר בשם רב, אבל באגדה מצינו כברכות מה. שאמר מנין לעונה שלא יגביה קולו יותר מן המברך. ושבת לג. אמר הכל יודעין כלמה למה נכנסה לחופה וכו', ופסחים לו: אמר אשפר, אחד מששה באיפה. שם קיז. אמר הכל מודים בקתלת וכו'. וב"מ פו: אמר כדי להאכילן ג' לשונות כחרדל. וע"ז ו. אמר קלנדא ח' ימים אחר התקופה. ובחולין ס: אמר השסועה בריה בפ"ע הוא.
וכפי הנראה שרב חסדא קרא לבנו חנן ע"ש חותנו לאחר פטירתו כי לא מצינו שנכדו חנן ידבר עם אבי אמו.
ובע"ז ס: מצינו אבא בר חנן בזמן רב חסדא ואפשר שהוא בנו של רב חנן בר אבא וקראו ע"ש אביו.
חנן בר אבישלום
(כן הוא גרסת התוס' יומא לח: ולא אבשלום).
הוא היה מדייני גזירות בירושלים בזמן הבית ככתובות רפי"ג במשנה, שני דייני גזירות היו בירושלים אדמון וחנן בן אבישלום – חנן אומר תשבע בסוף – אמר רבן יוחב"ז יפה אמר חנן, ובני כה"ג חולקין עליו בשתיהן.
רב חנן בר אדא
נזכר מדרש שמואל פי"ד־ב.
רב חנן (חנין) בר אמי
היה תלמידו דשמואל וכדמצינו רב חנן בר אמי אמר שמואל כשבת קיא:, כתובות ו., גיטין נב:, ב"מ פב:, בכורות כה., ובשבת יג: איתא רב חנין בר אמי אמר שמואל, אבל בחולין קז: איתא רב חנן, ובכורות לד. רב חנין בר אשי אמר שמואל צ"ל רב חנן בר אמי.
ובחולין טו. אמר רב חנן בר אמי כי מורי להו רב לתלמידיה וכו', ומשמע מזה שהיה בזמנם והוא בעצמו שמע מה שאמר רב.
ובשבת פ"ו ה"ח אנן כרבי אימי גרסת אור זרוע ח"ב ספ"ד חנן בר אימי אמר קומי רב יהודה בשם מנשה בר ירמיה (תלמידו דרב).
רב חנן בר אמי ב)
בע"ז לח. מצינו רב חנן בר אמי א"ר פדת אר"י, ואין זה רב חנן בר אמי מי שהיה תלמידו דשמואל כי איך יאמר בשם ר' פדת בן ר"א תלמידו דר"י. ובברכות נה: א"ר הונא בר אמי א"ר פדת, גרסת ע"י רב חנא בר אמי. ובפסחים קא. איתא רב חנא בר אביי וצ"ל כמו בע"ז לח., ובעירובין סז. רב חנין בר אמי משמיה דאולפנא או דחילפא.
רב חנן בר אשי
ערך רב חנן בר אמי א).
חנן בר בא
ערך רב חנא בר אבא.
ר' חנן בריה דר' ברכיה בוצרייה
ערך ר' חנין בריה דרבי.
רב חנן בר רב חסדא
הוא היה בן רב חסדא חבירו דרב ששת כתוס' ב"ב קמא. ד"ה ולדידי. ואביו קראו ע"ש אבי אמו רב חנן בר רבא כע"ז יא:, חולין סג. שאמר לו אביו הכי אמר אבוה דאמך וכו'. וקיבל מאביו כע"ז יא: ששאל לאביו. ובשבת מח. אותיביה רב חנן בר [רב, דק"ס] חסדא לרב חסדא. ובמו"ק כה. מתיב לאביו ואביו טפח ליה בסנדליה.
ונזכר בהלכה ע"ז טז. אמר רב חנן בר רב חסדא ואמרי לה רב חנן בר רבא, וזה יען שהיה ספק להם אם רב חנן בר רבא אמר או נכדו. ושם יא: א"ר חנן בר רב חסדא אמר רב ואמרי לה אמר רב חנן בר רבא אמר רב. ונראה שצ"ל א"ר חנן בר ר"ח ואמרי לה רב חנן בר רבא ונשתרבב "אמר רב"
