ופירש"י בקי הוא באגדה יותר ממני, והאמת כן הוא כי כל מאמריו שאמר בשם ר"ש חסידא המה בעניני אגדה).
הוא היה דיין בפומבדיתא בימי רב נחמן ככתובות ג:, ב"ק יב. שאמרו הוה עובדא בפומבגיתא ואגביה רב חנא בר ביזנא, א"ל ר"נ זילו הדורו וכו'. ובסוכה מז. אמר רב יוסף נקוט דר' יוחנן בידרך דרב חנא בר ביזנא (כן הוא גרסת דקדוקי סופרים, ובגמרא רב הונא בר ביזנא). וכל גדולי הדור איקלעו בסוכה בשמיני – גמירי דמאפר קאתו ופירש"י שהן באו מן האפר שבהמותיהן רועות שם ולא ישבו בסוכה כל ימי החג.
ובהפסגה קובץ שני צד 55 יאמר הרה"ח רנ"נ טאראשצאנסקי דבר נחמד, שקשה מאוד לומר על גדולי הדור שביטלו מצות סוכה בשביל שרעו בהמתן אע"פ שפטורין מן הדין, ואמר השערתו שאז היו גזירות על ישראל וברחו כולם מאימת המלך, ושם בהקובץ ג' צד 63 יחזיק דבריו בכמה ראיות. והראיה היותר גדולה היה יכול להביא מחולין מו. שפ"א בא לפומבדיתא פולמוסא וערקו רבה ורב יוסף וכאשר הבאנו לעיל שגם הוא היה בפומבדיתא, אבל גם משם אין ראיה כאשר בארתי בערך ר"ז. אבל מה שמביא ראיה מירושלמי פסחים פ"א ה"א אמר ר"ה כד הוינן ערקין באילין בוטיתא דסדרא רבה היו מדליקין עלינו נרות וכו', במחילה טעה בזה כי שם קאי על ר"ה שהיה בא"י בזמן הגזירות, אבל בימי ר"ה לא היו גזירות בבבל.
וכן נזכר סנהדרין קח:, ובסה"ד יאמר שרב חיננא בר ביסנא הנזכר ביצה כב. הוא רב חנא בר ביזנא, אבל גרסת דק"ס שם ר' יצחק בר ביסנא.
רב חנא בר הינדא
כן מובא בשאילתות פ' מקץ שאמר בשם ר' פדת אר"י הרואה חלום ונפשו עגומה יפרטנו בפני ג', וגרסא שלנו בבכורות נה: ר"ה בר אמי, וכן מביא שם[1]
רב חנא בר חימי
א"ר פדת אר"י כל המשביע עצמו מד"ת או קורא ק"ש על מטתו ולן אין מבשרין אותו בשורות רעות. וגרסא שלנו בברכות יד. רב אחא בריה דר' חייא בר אבא א"ר יוחנן.
רב חנא בר חיננא
נזכר פסחים קו: בעי מר"ה, וגרסת דק"ס רב חנא בר קטינא.
רב חנא בר חנילאי
היה תלמיד מובהק לר"ה, והיה דר לא רחוק מעיר סורא מקום ר"ה כביצה מ. שהיה בא ביו"ט ע"י עירוב למקום ר"ה. וכן מגילה כז. ר"ה גזר תעניתא על לגביה רב חנא בר חנילאי וכל בני מתיה רמי עלייהו צדקה ויהבו, כי בעו למיתי א"ל נותבה לן מר וניזול ונפרנס בה עניי מאתין, ולא נתן להם ואמר כי עניי דידי ועניי דידכו עלי סמיכי, ומזה אנו רואין שהיה קרוב מאוד למקום ר"ה עד שהיה מוטל על ר"ה גם עניים דעירן.
ובמגילה כח. יסופר שפ"א דרי ר"ה מרא אכתפיה אתא רב חנא בר חנילאי וקא דרי מיניה, אך ר"ה לא רצה וא"ל אי דגילת במאתך לעשות כן דרי ואי לא אתייקורי אנא בזילותא דידך לא ניחא לי. ושם התרועע עם רב חסדא כביצה כא. שמתיב לרב חסדא.
ולא מצינו שום הלכה ממנו, ואך גדולתו בצדקה ומע"ט ורוב פזרונו יספר לנו רב חסדא בברכות נח: שעולא ורב חסדא כי מטו אפתחא דבי רב חנא בר חנילאי (לאחר פטירתו) נגד רב חסדא ואתנח, ושאלו עולא על מה הוא מתאנח, א"ל היכי לא אתנח, ביתא דהוה בה שיתין אפייתא ביממא ושיתין אפייתא בליליא ואפיין לכל מאן דצריך, ולא שקל
- ^ המשך המשפט בערך הבא – הערת ויקיעורך
