שאמרו במשנה, איזהו מדה גסה ביבש שלשה קבין ובלח דינר – תני ר' חייא הין מידה גסה, מן ההיא ולמטה מידה דקה, ובסוטה פ"ג סה"ו שאמרו ופליג ר' חייא. עכ"ל.
ובזה עילה מצא ויאמר "ברית האחוה בין רבי לר"ח היתה נאמנה ותמימה למראה עין – אבל בלבו לא חשב כן, ואף לפעמים גלה נגד סביביו ותלמידיו את הדברים שבלבו ויהי מקלה לפניהם את תורתו (חולין טז:) – כאשר ר' חייא ובניו היו מטילים קוצים בעיני רבי והכעיסוהו, כן גם עשו לו חכמים אחרים כבר קפרא גם הוא עשה כמעשה ר"ח לחבר משניות גדולות ולהעמידן אצל משנת רבי או למעלה ממנה." עכ"ל. ואך ר' חנינא בר חמא מצא חן בעיני החכם ראה"ו.
ככה יעשו חכמי כותבי דברי ימי ישראל לעפר בעפר את הקדוש לנו ואך למען האמת ובזה דמו כי יפילו את חומת הדת ולא ראו כי בנפשם הוא, ובזה הראו כי לא לבד שלא הגיעו למטרתם לכתוב באמת תולדות ימי חכמינו ז"ל, אבל גם הראו את אי ידיעתם בפשט הגמרא אם בשוגג אם במזיד, וחשבו כי הש"ס נאבד מתוך קהל ישראל ואך המה הצילו אוד מוצל מאש, ובטחו כי מי יהיה משוגע לעיין בכל ציוניהם לראות היעמדו דבריהם אם לא.
ובכל אשר נעיין יותר בדברי החכמים האלו נשתומם הפלא ופלא שעשו ממש כאותו שאמר שמצוה לעבוד ע"ז שנאמר ועבדתם אלהים אחרים, כן עשו המה ולא נביא כבדות ופלפול ואך נביא שנית כל הציונים.
ועוד האם לא ידעו החכמים האלו שבסידר רבי המשניות לא הוא לבדו ישב בחדרו סגור ומסוגר ושם עשה המלאכה הגדולה והנפלאה, האם לא קבץ כל חכמי דורו וגם זקני דור העבר וגם תלמידיו הגדולים ובראשם ר' חייא ובר קפרא ולוי ור' חנינא ובניו וגם את רב תלמידו הצעיר. ואיך נוכל לומר שאחרי רבי קמו תלמידיו וחלקו על חיבורו?
ונביא ראיותיהם אחת לאחת. וז"ל הירושלמי שבת פ"א ה"ב אנן תנינן סמוך למנחה תני ר' חייא סמוך לחשיכה. מתניתן צריכה למתניתיה דר' חייא. מתניתא דר"ח צריכה למתניתן. אלו תני ר"ח ולא תנינן אנן, הוינן אמרין לא אלא חשיכה הא מנחה לא, הוי צריכא למתניתן, או אלו תנינן אנן ולא תני ר"ח, הוינן אמרין כולהון דתנינא מנחה מנחה, וכולהון דתנינן חשיכה חשיכה מן מת דתנינא מנחה ותנינא ר"ח רובה חשיכה הדא אמרה אפילו חשיכה דתנינן דבתרה מנחה היא.
וכן ע"ז פ"א ה"ב אנן תנינן תרנגול לבן תני ר"ח תרנגול סתם. מתניתן צריכה למתניתא דר"ח, ומתניתא דר"ח צריכה למתינתן, אלו תנינן ולא תני ר"ח הוינן אמרין לא אמרינן אלא תרנגול לבן, (פי' דוקא בזמן שפירש מכור לי תרנגול לבן אז אסור), אבל תרנגול סתם אפילו בינו לבין עצמו מותר (אז למכור לו אפילו לבן), הוי צריכה למתניתא דר"ח או אלו תני ר"ח ולא תנינן הוינן אמרין לא אמר אלא תרנגול סתם הא תרנגול לבן אפילו בינו לבין התרנגולים אסור הוי צורכה למתניתן וצורכה למתניתא דר"ח.
ובריש ברכות שאמרו משעה שהכהנים וכו', ותני ר"ח משעה שדרך בני אדם וכו', יען כי המשנה תדבר בזמן הבית לכן נקטו כלשונם סימן הידוע להם, אבל בהברייתות הנאמרים אחר החורבן נתנו סימנים אחרים, וכמו שמובא ברכות ב: כמה סימנים אחרים. ועתה יראה הקהל וישפוט האם נמצא גם קורטוב של אמת בדבריהם שר"ח חולק על המשנה
