תרומות פ"ז ה"א, מגילה פ"א ה"ו.
ר' שמעון שזורי אמר פ"א - ובאתי ושאלתי לר"ט מנחות לא..
וכן בני אחתיה למדו לפניו כזבחים סב:.
ובבכורות יא. מצינו ר' יהודה נשיאה הוה ליה פטר חמור שדריה לקמיה דר' טרפון, ודבר פלא הוה כי אם גם נאמר שהוא ר' יהודה הנשיא א"א לומר כן שרבי ראה את ר"ט כמפורש ב"מ פה. שרבי מצא אך את נכדו. ובספר מבוא המשנה צד 102 ישער שצ"ל ר' יהודה מוריינא דבי נשיאה וכן כונתי מדעתי, אבל גם זה ללא אמת כי ר' יהודה נתעלה להיות מוריינא דבי נשיאה אך אחרי שהוקם רשב"ג לנשיא באושא כמבואר בערכו. ולכן נראה יותר גרסת כפתור ופרח פט"ז שגורס אך "דבי נשיאה" וקאי על בית ר"ג ויען שר"ט היה כהן לכן שלחו לו, וזה אמת.
עשירתו וגודל פזרונו וחסידותו
במס' כלה רבתי פ"ב ויק"ר פל"ד-טז., יסופר שר"ט היה עשיר גדול ולא היה נותן מתנות רבות לעניים, פ"א א"ל ר"ע רצונך אקח לך עיר אחת או שתים א"ל מן. ונתן לו ר"ט ד' אלפים דינרי זהב. הלך ר"ע וחלקן לעניים. לימים מצאו ר"ט א"ל אם קנה העיירות עבורו, לקח ר"ע ספר תהלים והיה קורא עד שהגיע לפסוק פזר נתן לאביונים. וזה שאמר שבת כה: איזה עשיר כל שיש לו מאה כרמים מאה שדות ומאה עבדים.
ומני אז והלאה הכיר עוותתו, וכאשר יסופר בירושלמי יבמות פ"ד סהי"ב שבשנת רעבון הערים ר"ט וקידש שלש מאות נשים כדי להאכילן בתרומה. ובסוף אבות דר"נ מעשה בר"ט שישב ושנה לתלמידיו ועברה כלה לפניו צוה עליה והכניסה בתוך ביתןו ואמר לאמו ולאשתו רחצוה וסכוה וקשטוה עד שתלך לבית בעלה.
ובנדרים סב. יסופר עליו שפ"א אכל ר"ט מתאנים בזמן שהוכפלו המקצעות (שאז הם הפקר לכל) ובא בעל הפרדס וחשב שהוא גנב ונטלו והניחו בשק ורצה להשליכו בנהר, ויקרא ר' טרפון ואמר אוי לו לטרפון שזה הורגו, שמע ההוא גברא שבקיה וערק. ור"ט הצטער כל ימיו על שהשתמש בכתרה של תורה (ולא פייסו בדמים). ובמס' כלה פ"ב יסופר בלשון אחר מעט, שר"ט אכל קציעות מפרדס שלו והאריס לא הכירו והכהו מכה גדולה ולא אמר לו כלום כיון שראה שנפשו יוצאה אמר אוי לך לטרפון. א"ל אתה הוא ר"ט א"ל הן, עמד ותלש בשערו וצעק וכו'. וכן הוא בירושלמי שביעית פ"ד סה"ב.
האמת היתה נר לרגלו ולא בוש מלהורות על האמת כירושלמי יומא פ"א סה"א שהורה לר"ע ששכח, וביצה פ"ג מ"ה כששאלו אותו והוא לא ידע נכנס לבהמ"ד ושאל.
כיבד אם קיים גם בגופו כאשר יסופר קידושין לא: דכל אימת דהות בעיא אימיה למיסק לפוריה היה גחין וסליקא לה. וכשרצתה לירד מן המטה נחתת עליה.
זהירותו מן העריות היתה עד קצה האחרון כקידושין פא: שאמר הזהרו בי מפני כלתי, וכשלגלג עליו אותו תלמיד נכשל לבסוף עם חמותו.
דבריו היקרים באגדה מציו באבות פ"ב מ"טו שאמר היום קצר והמלאכה מרובה והפועלים עצלים והשכר הרבה ובע"ה דוחק, לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין להבטל ממהנ, אם למדת תורה הרבה נותנים לך שכר הרבה, ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך ודע וכו'.
ובאדר"נ ספי"ב אמר לא השרה הקב"ה שכינתו על ישראל עד שעשו מלאכה, ואין אדם מת אלא מתוך בטלה.
