ט
טאבי
בב"ב מח: היה גברא אלמא ורצה לתלות את פאפי וכפאו למכור לו את שדהו ורבה בב"ח חתים אמודעה.
טבאי
יהודה בן טבאי אבות פ"א מ"ח.
טבות רישבא
תלמיד שמואל כדמצינו שבת יז: קמו: טבות (או טבי) רישבא אמר שמואל, ובתענית י. כשבעו משמואל מאימת מזכירין טו"מ א"ל מכי מעיילי ציבי לבי טבות רישבא (ופרש"י בשבת יז: פורס נשבין לצוד חיה ועוף. ובערוך ערך רישבא מביא בשם גאון שהיה ראש בית אב וזה נוטרקון ריש"בא). ובמד' שמואל פ"כה-ג מצינו טבות בשם שמואל ואולי הוא טבות רישבא.
רב טבות
בב"ב מט. אמר רב פפי אמר לי רבינא לדידי אמר לי ההוא מרבנן ורב טבות שמיה - דאי הוו יהבי לי כל חללא דעלמא לא הוי קא משני בדיבוריה, בדידי הוה עובדא בערב שבא ואתא גברא ושאל לי אם יש לי שומשמני למכור א"ל לא, אמר לי ליהוי הנך זוזי בפקדון גבך דהא חשבה לי, אמרתי לו הא ביתא קמך - ואיגנוב אתא לקמיה דרבא וכו'. ובחולין מד. מתרץ דברי רבא. וכן שם מט: קאי אדברי רבא ואמר יפה כח הבן (רב הונא בריה דר"נ) מכח האב (ר"נ).
ר' טבי
היה בבלי, ושם נקרא אך בשם טבי כתמורה לד. רמי ליה טבי לר"נ - א"ל שנית נזיר - אישתיק ר"נ - א"ל מידי שמיע לך בהא, א"ל הכי אמר רב ששת וכו'. וכן אמר בשם רב חסדא בירושלמי שבת פ"ג ה"ז, סוכה פ"ג סה"א.
ועלה אח"כ לא"י והיה תלמידו דר' יאשיה ב' כברכות טו: סג., יומא סה: טבי א"ר יאשיה, ובתמורה פ"ב ה"א-ז. ר' טבי בשם ר' יאשיה בי ר' ינאי, ושקלים רפ"א ר' טבי ר' יאשיה בשם כהנא.
ובן מצינו בירושלמי תרומות פ"ח סה"ג, סוכה רפ"ב, סוטה פ"ג סה"א שאמר בשם רב, ובשבת ספ"יט ר' טביי בשם שמואל, וביבמות פ"ח ה"א גרס ר' טבי בשם שמואל.
ונזכר מגילה ו. ר' טבי אמר טעמא דרש"בג וכו'.
האומרים בשמו מצינו ר' חזקיה תרומות פ"ח סה"ג.
ר' יוסי בשמו סוכה רפ"ג, סוטה פ"ג סה"א.
ומצינו ר' אבודמי בר ברתיה דר' טבי סנהדרין פ"ו ה"ה.
טבי בריה דמרי טבי
אמר מר עוקבא אמר שמואל ר"ה כב..
טבי עבדו דרבן גמליאל דיבנה
היה ת"ח גדול מכפורש במשנה סוכה רפ"ב אר"ש מעשה בטבי עבדו של ר"ג שהיה ישן תחת המטה (בסוכה) א"ל ר"ג לזקנים ראיתם טבי עבדי שהוא ת"ח ויודע שעבדים פטורים מן הסוכה וישן לו תחת המטה (ובעתון אוהל יצחק חוברת ששי תרסו ס"ח הקשה החכם אחד דבי אם יודע דין פשוט שעבדים פטורין מן הסוכה ת"ח יקרא? והשבתי לו בחוברת ז' שהראיה היה שהיה ת"ח יען שהיה ישן תחת המטה, ובזה הראה דין לתלמידים שהישן תחת המטה מי שנתחייב בסוכה לא יצא ידי חובתו וזה דין חדש שאינו מפורש ולמדו אך ממנו).
והיה חביב על ר"ג כ"כ עד שהניח לו לשאת תפלין כמכלתא בא פ"יז, (ומה שלא יצא לחירות ע"י שהניח תפלין יען שצריך רבו להניח לו תפלין כמפורש גיטין מ. וכן נפסק להלכה ברט"בם ה' עבדים פ"ח ה"יז. אבל כאן הרשהו ר"ג להניח תפלין ותו לא). ומה שמצינו פסחים פ"ז מ"ב א"ר צדוק מעשה ברבן גמליאל שאמר לטבי עבדו צא וצלה לי
