קם מקמיה, וסיפר זאת לרבי, וכששאלו רבי למה עבד כן והושיבו שלא הרגיש את בואו כי עיין אז בספר תהלים אגדה, ומני אז מסר לו רבי שני תלמידים שישמרוהו מן הסכנה.
ונתגדל כ"כ בעיני רבי עד שהתחתן בו שבנו של רבי ישא את טוי בת ר' חייא (כי פזי נשאת אח"כ שהיה לה בן בשם ר' שמעון בן פזי כמפורש בתוס' ב"ב קמט. ד"ה רב מרי). אך לדאבון לב שניהם מתה הנערה ביום שבאו לכתוב כתובתה כמפורש כתובות סב:. ורבי אמר עליו ועל ר' ישמעאל בר"י אשרי הדור שאתם בתוכו כמגילה פ"ד ה"א־כז:.
ואך שני פעמים מצינו שכעס רבי עליו כדמובא מו"ק טז: שפ"א גזר רבי שלא ישנו לתלמידים בשוק, ור"ח יצא ושנה לשני בני אחיו לרב ולרבה בר חנה בשוק ואיקפד רבי וכשבא ר"ח לאיתחזויי ליה א"ל רבי "עייא" (כי ר"ח לא היה יכול לבטא היטב החית כמגילה כג:, וכן קראו בר קפרא ככריתות ח.) מי קורא לך בחוץ (וכשיצא בחוץ ולא מצא שום אדם) ידע בנפשו שרבי כעס עליו ונהג נזיפותא בנפשיה תלתין יומין, ביום תלתין שלח ליה רבי תא, הדר שלח ליה דלא ליתי, ור"ח ראה את השליח הראשון ולא השני וכשבא לפני רבי קרא עליו המקרא ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו.
ובירושלמי כלאים פ"ט ה"ג וב"ר פל"ג־ג יסופר שרבי אמר אם סליק ר"ה ריש גלותא לכאן אנא מותיב ליה לעיל מינאי דהוא מן יהודה ואנא מן בנימין – חד זמן אעל ר"ח רובה לגביה א"ל הא ר"ה לבר, נתכרכמו פניו של רבי א"ל ארונו בא, א"ל פוק חמי מאן בעי לך לבר, ונפק ולא אשכח בר נש, וידע דהוא כעיס עליו, ולא על לגביה תלתין יומין. ביום ל' על אליהו לגביה בדמות ר' חייא, א"ל מה מרי עביד, א"ל רבי חד שיניי מעיקא לי, א"ל הראני אותו, הראה לו ויהיב אצבעותיה עלה ונתרפא. למחר (סוף השלשים יום) על ר' חייא לגביה ושאלו אודות כאב השנים שהיה לו, והשיבו שמיום שנתן אצבעו עליו נתרפא, אך ר' חייא א"ל האמת וא"ל אנא לא הוינא. מן ההוא שעתא הוה נהג ביה ביקר.
ור' חייא קרא לרבי "רבינו" בתוספתא נגעים פ"ח אר"ח אמרתי לפני רבי למדתנו רבינו – א"ל אף אני כך אמרתי.
מחלוקותם מצינו כתובות כה: דתניא – א"ל ר"ח אם אתה מאמינו וכו', ע"ז עה:, חולין טו: צב:, נדה יד. (כלשון דתניא).
וכשחלה רבי נכנס ר"ח לבקרו ומצאו שהוא בוכה. (לחד מ"ד שרבי מת קודם ר"ח). וזולת רבי לא מצינו שיאמר ר"ח בשם אחר אך מצינו פ"א שאמר בשם ר' שמעון בר' אלעזר ברו"ר פ"א־ד.
חבריו הגדולים
אבדן שהיו יחד בישיבת רבי כיבמות קה:.
ר' אלעזר הקפר כחולין פד:.
בר קפרא שהיו ביחד לפני רבי כיומא פז:, וביבמות לב: נחלקו ושניהם נשבעו שכן שמעו מפי רבי (ומזה משמע קצת שרבי נפטר קודם ר' חייא), וקראו בבלאי ככריתות ח., מתיב לר"ח כשבת פ"ב סה"ב, ופ"א אזל ר"ח לדרומא שאלון ליה ר' חמא אבוה דר' הושעיא ובר קפרא כנדה פ"ב ה"ב.
ר' חנינא בר חמא ככתובות קג:, אבל היה קטן מר"ח וקיבל ממנו כירושלמי נדה פ"א ה"ג שאמר בשם ר"ח. וכן שביעית פ"ו ה"א רשב"ל שאל לר' חנינא – א"ל אני לא שמעתי מר"ח. וכן הוא יבמות פ"ד הי"א, ובכתובות י: א"ר חנינא – דתני ר' חייא. וכן מצינו אותם ביחד לפני רבי כיומא פז:.
ר' ישמעאל בר' יוסי, היו ביחד לפני
