בשם ר' יהודה אחר קצרו השם וקראוהו בשם "רבי".
וכן היה בשם רב שבאמת היה נקרא ר' אבא או בקיצור ר' בא וכדי שלא להחליפו בר' בא אחר לכן קצרו את שמו "רב" והוא ר"ת ר' בא, ובזה ניחא למה לא קראוהו בשם "רבי" הלא קיבל סמיכה בא"י מרבינו הקדוש, שבאמת היה נקרא בפי כל ר' אבא או בא, ולכן כשבא לר' שילא א"ל מר ניהו ר"ב. ובאמת קראו ר' בא, אבל אח"כ כשהיה באמת רבן של כל בני הגולה, קראוהו אך בשם "רב" כדי להבדילו "מרבי" ונשכח שמו האמיתי שם אבא או בא, ואף אם קראוהו בשם אבא לא היתה כונתם על שמו הפרטי אך כמו אב ונשיא, ובזה יבורר לנו מה שקראו אותו בשם אבא גם תלמידיו, כמו רב כהנא א) ברכות סב. שאמר דמי פומי דאבא וכו', וכן ר"ה כפסחים קז. רב אשכחיה ר"ה דקדיש אשיכרא א"ל שרי "אבא" למיקני איסתרי משיכרא, וביומא פז. כשהלך רב לפייס להטבח א"ל ר"ה אזל "אבא" למיקטל נפשא, או כונת ר"ה היה לומר שמה שקראו הטבח בשם "אבא" זה גרם לו שימות. וכן ר' יוחנן כשכעס על איסי בר היגי שקראו אבא אריכא כחולין קלז: כי ר"י הבין שכוונת איסי לקרותו בשם זה אך להקטין מעלתו, אבל ר' יוחנן בעצמו קראו בשם "אבא" כחולין פד. שאר"י "אבא" ממשפחת בריאים הוה.
ויותר מכולם קראו שמואל כן כברכות מז. ופרש"י שמואל היה קורא לרב "אבא" לכבודו. וכן שם ס:, שבת נג., תענית ד. (ושם פרש"י אבא חברי), וביבמות נז: אמר שמואל ומודה לי אבא (ופרש"י משום דקשיש מיניה קרי ליה אבא לשון נשיאי ורבי). וכן קראו אבא עירובין עח. צד., פסחים פ. קיט., כתובות קז., ב"ק יא. סב. פב., ב"ב נב. נג., חולין לח. מה:, ובירושלמי ב"ק פ"א סה"א שאמר שמואל ואבא מודה לי מקשה הגמרא ומאן הוא אבא, רב או רבא בר אבוה (צ"ל או אבא אביו) ומתרץ אר"ח נעשה עיקר טפילה? פי' שא"א לומר כן ששמואל יאמר כן על אביו ופשיטה שכונתו על רב.
ובפי תלמידו היה נקרא גם בשם סתם "רבינו" כב"ב קלה. כששלח ר' אלעזר לגולה בשם רבינו ופרשב"ם שהוא רב, ורב חסדא כביצה כה. שאמר מדברי רבינו נלמד, וברכות לח: דרש ר"ח משום רבינו ומנו רב, ובסוכה לג. אר"ח ד"ז רבינו הגדול אמרו המקום יהיה בעזרו, ופרש"י הוא רב. וכן הוא ברכות מה נדה מט:, ורב יוסף כעירובין יא. רבה בר ר"ה כביצה כה..
וכן היו נקראין רב ושמואל בשם רבותינו שבבבל כסנהדרין יז: ובירושלמי רבותינו שבגולה כשבת פ"ה ה"ד, ביצה פ"ב ה"ח, ב"ב פ"ג ה"א, ולישיבתו הגדולה קרא ר' אלעזר בשם "בית רבינו" שבבבל כמגילה כט., ורבה בר"ה קראו בי דינא רבה כקידושין סה:, וע"פ עדות של"ה הקדוש בתורה שבע"פ אות וי"ו שכ"מ שנזכר בש"ס והאמר מר הוא רב.
חביריו ותלמדי-חברים שלו בבבל
חבר הריש והחביב של רב היה שמואל, ומיום שבא רב לבבל הכירו כי הוא מלא רוח חכמה ודעת ולכן אע"פ שרב היה גדול ממנו בתורה כדמצינו שבעי שמואל מרב כברכות נג:, ב"מ טו:, שבת פ"ג ה"ג, עירובין פ"א ה"ב פ"י ה"ח, כתובות פ"ב ה"ה, ע"ז פ"ג ה"ד, וגם היה שולח לשאול ספיקותיו לרב כיבמות עה:, קידושין מד:, וכשהשיב לו רב תשובה היה חוזר עליה מ' פעמים כדי שלא תשתכח ממנו ככתובות כב., עירובין פ"א ה"ב, ומפרש דברי רב וטעמיה כברכות יב., וכן תרגמה שמואל
