שאמרו כי סליק ר"ז מימי וכו' (ואפשר שהוא שם עיר כדמצינו קידושין מד. כמין ימא לטיגנא ופי' ר"ת שהם ב' מקומות), ותשוקתו גדלה כ"כ לראות את ארצנו הקדושה עד שאמרו כתובות קיב. כי הוה סליק ר"ז לא"י (והיה צריך לעבור נהר) ולא אשכח מברא נקט במצרא וקעבר, א"ל ההוא מינא עמא פזיזא – אכתי בפזיזותייכו קיימיתו א"ל דוכתא דמשה ואהרן לא זכו לה אנא מי יימר דזכינא לה?.
וכשבא לא"י יסופר בברכות פ"ב ה"ח שהלך להקיז דם ואח"כ הלך לקנות אצל טבח ליטרא בשר וכששאלו מחיר הבשר א"ל חמשין מניי וחד קורסם (הכאה אחת בברזל) א"ל ר"ז אתן לך ששים או שבעים – עד מאה אך אל תכני ולא רצה א"ל עביד כמנהגך. ברמשא נחת לבית ועדא, א"ל לרבנן מה ביש מנהגא דהכא? וסיפר להם המעשה ושלחו אחרי הטבח אך מצאו אותו מת, וא"ל לר"ז רבי, כ"כ כעסת עליו והשיב להם יבא עלי שלא כעסתי עליו וסברתי שכן מנהג המקום.
ותיכף נתוודע שגדול הדור וחסיד בא לא"י, וענין ביאתו לא"י מצינו הרבה פעמים וזה אות כי ביאתו עשתה רושם בישיבה הגדולה דר' יוחנן, וכאשר הבאנו לעיל כי תיכף אחרי שהקיז דם הלך בערב לבית ועדא (וידוע שבית הועד היה אך בטבריא אצל ר"י) ולא התמהמה אף רגע לראות פני רבו החדש כקידושין נב. כי סליק ר"ז אמרה להא שמעתא (דרב) קמיה דר' יוחנן ור"י שמח מאוד בשמועת ר"ז יען כי ר' יוחנן כיון ג"כ לפסוק הדין כרב, ובגיטין מ. א"ר זירא א"ר אסי א"ר חנינא אמר רבי (כן הוא הגרסא האמיתית כדמובא ברי"ף והרא"ש ביבמות פ"ב מ"ג) עבד שנשא בת חורין בפני רבו יצא לחירות א"ל ר' יוחנן כל כך יש בידך (קבלות משמיה דרבי) ואני שונה וכו', וכן מצינו תרומות פ"ג ח"א[1] אר"ז מתיבין קומי ר' יוחנן, ובנדה כה: אר"ז אנא ורב ביבי הוינן יתבינן קמיה דר' יוחנן, וברכות לג: אמר נקוט דר"ח בר אבא בידך דדייק וגמר שמעתא מפומא "דמרא" (ולא אמר מפומא דמריה), ר"ז אר"י ברכות מז:, תענית ז., ב"ב קלז., ובבכורות ל. ר' זעירא תלמיד ר"י.
ור"ז היה עניו כ"כ עד שתלה שכל חכמתו היתה יען שאוירא דא"י מחכים כב"ב קנח: כי כשעלה לא"י חזר בו ממה שאמר בבבל וכיון אל האמת, ומרוב חביבותיה לא"י אמר בביצה טז. ונדרים מט: הני בבלאי טפשאי דאכלי נהמא בנהמא.
ובב"מ פה. יסופר כי סליק ר"ז לא"י יתיב מאה תעניתא (ברש"י חולין קכב. גרס ארבעין תעניתא) דלשתכח גמרא בבלאה מיניה כי היכי דלא נטרדיה (ופשט הפשוט כדאמר ר' יוחנן חגיגה י. וליוצא ולבא אין שלום זה הפורש מש"ס לש"ס ופרש"י מש"ס ירושלמי לש"ס בבלי כידוע שסגנון הבבלי משונה מסגנון הירושלמי) וצם מאה תעניתא אחרניתא דלא לשכוב ר' אלעזר בשניה ונפלין עלויה מילי דציבורא, ונראה הכונה יען שר"א היה מרי דא"י כנדה כ: כי היה בקי בדמים ור' יוחנן שהיה אז כבר זקן גדול ולכן התיירא פן ימות ר"א ויהיה חל עליו שהוא ימלא מקום ר"א בבקיאת הדמים וכמו שאמר שם ר"ז טבעה דבבל גרמה לי דלא חזאי דמא – ומה רבה דידע בטבעה לא חזא דמא ואנא אחזי? ועוד צם מאה תעניתא דלא נישלוט ביה נורא דגיהנם, כל תלתין יומי הוה בדק נפשיה – ולא הוה שלטא ביה נורא יומא חד יהבו ביה רבנן עינה ואחרכו שקיה וקרו ליה קטין חריך שקיה (ופרש"י דאינש גוצא הוה, ואפשר שלכן נקרא בירושלמי ר' זעירא).
וכן קיבל מרש"בל כדמצינו ר"ז אר"ל עירובין פ., פסחים עב:, שקלים פ"ד ה"ד. ובקידושין מד. יסופר ר' אסי לא
