אמרו מימינו לא ראינו כך ונשמט הלל ויצא לבית החצון ולא רצה לומר מותרים אתם, וכן יצאו בקורדקיסון בשבת ולעזה עליהן המדינה - ושמטום ונתנו לעבדיהן, ובשמחות רפ"ח מעשה ביהודה והלל בני ר"ג שנכנסו לבן זכאי לבבל (צ"ל לכבול ובן זכאי הוא הנזכר חולין נב. אמר עולא בן זכאי אומר - ר' יוחנן אומר ואולי הוא ר' זכאי דכבול).
וכן נזכר בברייתא סנהדרין צט. אחר רבי שאמרו ר' הלל אומר אין משיח לישראל שכבר אכלוהו בימי חזקיה, ורב יוסף אמר עליו שרא ליה מריה לר' הלל.
ואף שהיה אחיו הצעיר דר"י נשיאה נראה שלא האריך ימים כמותו ולכן נזכר אך ברייתות שזה היה תיכף אחרי פטירת רבי שאז היו ימי דור תנאי מסדרי הברייתות, אבל אחיו הגדול ר"י נשיאה שהאריך ימים לכן נחשב לדור הראשון דאמוראי א"י, ואולי הוא ר' הלל הנזכר תרומות ספ"א, ר' חנניה אמר בשמו.
ובספר חקרי לב ח"א צד 66 יאמר שר' הלל שאמר אין משיח לישראל הוא הלל שתיקן את העיבור, ובמחילה שגג בזה כי ר' הלל הזה היה בשנת תר"ע לשטרות בזמן אביי ורבא, עיין ערכו.
הלל האחרון
הלל זה היה דור יד' להלל הבבלי כי היה בן ר"י נשיאה השלישי בן ר' גמליאל בן ר' יהודה נשיאה השני בן ר' גמליאל בן ר' יהודה נשיאה הראשון בן רבן גמליאל בן רבינו הקדוש בן רשב"ג דאושא בן רבן גמליאל דיבנה בן רבן שמעון בן גמליאל הנהרג בן ר"ג הזקן בן שמעון בן הלל הבבלי, ולא נזכר עוד לא בבבלי ולא בירושלמי ואך שמו נשאר לברכה לדורות עולם ע"י התקנה הגדולה שנעשה ע"י כדמובא ברמב"ן בספר הזכות מס' גיטין פ' השולח וז"ל מימי הלל בנו של ר"י נשיאה שנת תר"ע לשטרות ד"א קי"ח בטלה הסנהדרין בא"י ובטלו ממנה מומחין והוא שתקן סדר העיבור ומנה שנים וקידש חדשים לדורות עכ"ל.
וכן מביא היוחסין בשם ספר העיבור מריבנו האי גאון, אך שם נפל ט"ס שאמר שהיה בן ר' יהודה הנשיא וצ"ל נשיאה.
והרז"פ במבוא הירושלמי בהוספות צד קמו: יאמר כי בכתבי הקיסר יוליאנוס נמצא אגרת מה שכתב להלל נשיאה מלאה אהבה ושלום וברכה וקראו בשם "האח יולאז הנשיא" הנכבד מאוד, וכבר ידוע שמשנת תרס"ב לשטרות ואילך בא משנה הקיסר גאללוס לארצות הקדם עם שר צבאו ארסיצונוס הרשע והחריבו את רוב מושבי א"י וגם העיר ציפורי ששם היה ר' חנינא (שהניח כתרו לר' מנא בנו של ר' יונה) החריבו אותה כיבמות ר"פטו ביומא דארסקונס היה ציפוראי מתבעין והוון יהבון איספלגי על נחירוהן, כדמובא באריכות בספר היקר ערך מלין ערך ארסקנוס, וכמעט שנחרבו כל ישובי בני ישראל לולא ה' ברחמיו הגדולים שלח עזרתו ממרום את הקיסר יוליאנוס שמלך אך שתי שנים אשר לבו היה טוב על היהודים ורדף באף ובחימה את כת החדשה, והלל נשיאה ראה והבין בעין שכלו כי לא לעולם חוסן וסוף כל סוף ירימו הכמרים את ראשיהם כבתחילה, אז אסף ב"ד מוסמכין ומומחין בא"י וקידש חדשים ועיבר שנים עד ימות המשיח, והוצרך לזה שאע"פ שכבר היו בקיאין בני בבל בקביעא דירחא כביצה ד: אבל מה תועלת מזה אם לא ידעו האיך קבעו בא"י, וזה היתה תקנתו הגדולה. וכן היה, כי הקיסר היקר הזה נהרג ואז אבדו עשתנותיו אשר חשב טוב על היהודים לשוב ולבנות את ב"המק
