קורות העמים מאז התהפך גלגל הממשלה כמעט תמיד אנשי בלי שם מתנשאים - אף כן בתפוש הורדוס את הממשלה בחזרת היד הנה כל פקידות אשר הפקיד לא היו להם הכשרון ויתרון חכמה", עכ"ל. וככה יעפר בעפר רבותינו הקדושים, האם ימצא בקורות העמים שאם אחד עלה לגדולה ימסרה אח"כ ברצונו הטוב, ובנפש חפצה כבני בתירא שמסרו להחכם המסכן אשר לא ידעו ממנו עד היום ההוא. ועוד האם הורדוש העמיד א בני בתירא? הלא כל ימי נשיאותם היה לפני מלך הורדוס.
והחכם גרעץ בח"א צד 402 יאמר כי ע"פ הסנהדרין מוגי הלב אשר בראשם עמדו בני בתירא ואולי מפני חפץ בני בתירא שומרי משמרת הורדוס חרצו משפט מות על הורקנוס.
ואך אחוכי ואטלולי יעש עמנו החכם הזה, הלא מיתת הורקנוס היה בשבת הורדוס על כסא מלכותו שנים רבות וכבר היה הלל נשיא משך זמן הרבה, ועוד האם שאל הורדוס את פי הסנהדרין? הלא מפורש בקדמוניות בספר ה' פ"ו שבארמונו המיתו בלא עדים ובלי ראיה אך בדבר עלילה אודות המכתב ממלך הערביים. והאם דרכו גם על מפתן הורדוס אחד מחכמים הסנהדרין הלא כל יועציו ושריו היו מבני הנכר.
ועוד יאמר החכם גרעץ שפני חטא קל הורידו את בני בתירא מגדולתם, זה חוצפה יתירה להכחיש גמרות מפורשות שהם בעצמם וברצונם הטוב מסרו הנשיאות להלל. וכן מפורש ב"מ פה. גבי ג' ענוותין הן וקחשיב בני בתירא.
וכן מפורש בירושלמי פסחים רפ"ו כיון ששמעו (בני בתירא) ממנו כן עמדו ומינו אותו נשיא עליהם. ושם הלאה אמרו דזקני בתירא שרון גרמון מן נשיאות ומינוני [להלל] נשיא. והמה מהג' שהניחו כתרן בעה"ז וירשו חיי העה"ב.
ככה נתעלה החכם המסכן הזה למעלה היותר רמה ונשגבה בישראל, ולא נתבישו משברם כי בו מצאו כל המעלות והמדות טובות שאפשר לההשגחה להאציל על מין אנושי.
וראשית מעשהו היה לעשות שלום בין התלמידים ומתחלה היה מנחם האב"ד שלו כטז. במשנה אך יען שמנחם היה נחשב על חבורת האסיים שאין זה דרך התורה האמיתית לכן אמרו יצא מנחם ועמו שמונים זוגות תלמידים היינו כל התלמידים אשר נטו אחרי מנחם, ובחר בשמאי הזקן להיות האב"ד.
ואז התחילו ימי פעולתו, והוא ראה בעינא פקיחא כי לבטל את בית מדרשו של שמאי ולהתאחד ולהקים סנהדרין כבשנים קדמוניות ד"ז א"א כי הורדוס הביט עליהם בשבע עינים, וזולת לימוד ומדרש התורה לקח את כל הכח מאת חכמי העם ועוד גם רדפם והרגם מלבד הלל ושמאי ותלמידיהם שראה שלא יתערבו בעניני מדיניים. ולכן כשהשביע את כל העם להיות נאמנים לו והלל ושמאי ותלמידיהם לא רצו לישבע נשא פניהם ולא עשה להם כל רע כמובא בקדמוניות.
וכשראה הלל את גודל פירוד הלבבות התחיל לדרוש ברבים הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה כאבות פ"א, כי ראה והבין שהצלחת העם הוא אם אך כולם יהיו למודי ה' וכמו שאמרו ב"ה באדר"נ ספ"ד[1] לכל אדם ישנה שהרבה פושעים היו בישראל ונתקרבו לת"ת ויצאו מהן צדיקים וחסידים.
ולא דרש בלבד אך קיים את כל אשר דרש להעם כאשר יסופר כתובות סז. אמרו עליו על הלל הזקן שלקח לעני בן טובים אחד, סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ
