בע"כ צריכין אנו לומר שהלל חי לא פחות מן מאה וﬠשרים שנה. ובל"ס כשﬠשו פרה אדומה נﬠשה בפומבי גדול ﬠד שנשמﬠ בכל תפוצות ישראל, ואבי הלל שהיה בלי ספק מגדולי הדור בבבל ואפשר שהיה הריש נלותא או ממשפחתו כאשר נבאר, ﬠלה אז ﬠם בנו הﬠלם הלל לירושלים לראות השמחה הגדולה אשר אירﬠ בימיהם, ואז היה באמת הלל ﬠול ימים מאוד ואפשר שלא הגיﬠ עוד לשנת ﬠשר, ולכן שכח באמת מה שראו ﬠיניו, ולא אוכל להאמין כי יכחישו הדברים האמיתים האלו אשר לא נאמרו לשם סיפור בﬠלמא אך בﬠנין הלכה, ואדמה כי זה די והותר להראות את אמיתת חז"ל שכל דבריהם אמת.
ונחזור לתולדות הלל. הוא היה נצר מגזﬠ בית דוד אשר נשארו בבבל כירושלמי תﬠנית פ"ד ה"ב, א"ר לוי מגילת יוחסין מצאו בירושלים וכתוב בה הלל מן דדוד. אך לא היה מנצר הזכרים לבית דוד כמפורש כלאים פ"ט ה"ג ﬠ"פ ﬠדות רבי נינו ונכדו שאמר, רב הונא (ריש הגולה) מן דכריא, ואנא מן נוקבתא, כי הוא היה ממשפחת בנימין. וכן הוא בב"ר פצ"ח-ח. אבל בכתובות סב: מפורש שמשפחת רבי היה משפטיה בן אביטל (אשת דוד) וﬠיין ב"ר פל"ג; ובתוס' סנהדרין ה. ד"ה דהכא.
שם אביו לא נזכר בשום מקום, ובירושלמי ﬠירובין פ"י ה"א מצינו שאמר הלל הזקן אלו תפלין מאבי אמה. ומצינו שהיה לו אח בשם שבנא כסוטה כא. כי אתא רב דימי אמר הלל ושבנא אחי הוה. הלל ﬠסק בתורה (מתוך עוני רב, רש"י), שבנא ﬠבד ﬠיסקא, לסוף א"ל תא נﬠרוב וליפלוג, יצתה ב"ק ואמרה אם יתן איש וכו'.
ממי קבל ראשית למודו ומה שעברו ﬠליו כל הארבעים שנה הראשונות לימי חייו לא נודﬠ לנו מאומה, יﬠן כי יחסר לנו כל דברי ימי הסבלים מזמן הבית, אך זאת ידוﬠ לנו בבירור שבﬠלותו ללמוד מפי שׁמﬠיה ואבטליון היה אז כבר גדול הדור כמפורש בירושלמי פסחים רפ"ו שﬠל שלשה דברים ﬠלה הלל מבבל - ודרש והסכים וﬠלה וקיבל הלכה, כידוﬠ שבדורות הראשונים לא היה מחלוקת בישראל וכל לימודם היה אך קבלות מרבותם וכל דבר שהיה ספק להם שלחו או ﬠלו ללשכת הגזית למקום סנהדרי הגדולה שמהם יצאה תורה לכל ישראל, וכן עשה הלל שאﬠ"פ שדרש והסכים אﬠפ"כ היה מתיירא לפסוק הלכה עד שﬠלה לשמעיה ואבטליון וקיבל מהן שכן ההלכה.
ובהכרם תרמ"ח צר 164 יאמר הרה"ח מר אטלס שבנﬠורי הלל לא נראו בו כשרונות מיוחדים ללמוד התורה ולכן כאשר ﬠלה כבן ארבﬠים שנה מבבל להקדיש כל ימיו לתורה לא רצה שבנא אחיו לתמכו בזה כי חשבו לגבר לא יצליח כל ימיו. וכל דבריו בדברי הלל המה שגיאות ﬠל שגיאות במפורש בירושל' שהבאתי שכשבא לפני שמﬠיה ואבטליון היה כבר גדול הדור, ולא שבא ללמוד מפי נשיאי ישראל את הא"ב.
והיטב דיבר הרב בﬠל דוה"ר בח"א מח, שנשאר לנו לפליטה מתורת רבו של הלל שלמד אצלו בבבל, ומובא עדיות פ"א מ"ג שאמרו שם הלל אומר מלא הין מים שאובין פוסלין את המקוה אלא שחייב אדם לומר בלשון רבו - ﬠד שבאו שני גרדים - והﬠידו משום שמﬠיה ואבטליון שב' לוגין מים שאובים פוסלין, ורבו המפרשים ע"ז רש"י מפרש בשבת טו. שהין אינו לשון משנה אלא לשון תורה, אבל לפירושו יקשה על שו"א בﬠצמם איך שינו לשון המשנה, והרמב"ם מפרש יﬠן שהיו גרים ונשאר שפתם שפת
