ואזיל ר"פ מימיניה ור"ה בריה דר"י משמאליה חזייה לההוא קטב מרירי — אהדריה לר"פ לשמאליה ולר"ה בריה דר"י לימיניה ואמר לר"פ יען שאת קיימת לך שעתא (ופירש הרשב"ם יען שר"פ היה עשיר, ויותר נראה שאביי הבין שר"פ ימלוך לבסוף).
ובעירובין סג: אזל ר"ה בדיה דר"י אמר לשמעתא דאביי קמיה דרבא. אבל אצל רבא ישבו כמעט כל ימיהם בהוריות י: ששניהם אתו לקמיה דרבא א"ל אוקימתון מסכתא פלן ומסכתא פלן אמרו לו אין, איעתריתו פורתא א"ל אין דזבנן קטינא דארעא, קרי עלייהו אשריהם לצדיקים וכו'.
וזה היה עוד בימי נעוריהם יען שאח"כ היה ר"פ עשיר גדול. וכן מצינו ב"ב כב. שישבו לפני רבא בישיבתו הפרטית בעוד רבו רב יוסף היה חי. הקשה לרבא כעירובין ט. כו. סז., פסחים סט:, ובשבת מב. אמר חזינא ליה לרבא דלא קפיד אמנא, והוא עם חבירו ר"פ ישבו לפני רבא ככתובות פב., קידושין לב:, ב"מ ט: סג:, וקראן רבא קאקי חיורי ככתובות פה., גיטין עג., (ואפשר לומר שבאמת לא היו אז זקנים באין בימים ואך שערותיהם נהפך ללבן כמו שאמרו עירובין נו. הני מולייתא דבי בירי ודבי נרש אזקונין, וזה שאמר להם אתם תתראו כאוזות לבנות ובאמת עוד נערים אתם), ורבא היה חביב עליהם מאוד כדמצינו עירובין כה. כשהריש גלותא ביקש לר"ה בר חיננא לתקן הבוסתנא שלו ועבד קנה קנה פחות משלשה ורבא אזל ושלפינהו והתייראו ר"פ ור"ה בריה דר"י פן יבא ר"ה בר חיננא לתקנו נקטוהו מבתריה (עד השבת).
ומצינו את שניהם בהילולא דבריה דרבא והוא דל כסא להם כקידושין לב:, ועוד בחיי רבא הגיעו להוראה, וכפי הנראה התיישבו בעיר נרש ושם היו הדיינים וזה שאמר להם רבא ב"ב קל: כי אתא פסקי דדינא דידי לקמייכו וחזיתו ביה פירכא לא תקרעוהו עד דאתיתו לקמאי וכו' דאין לדיין אלא מה שעיניו רואות.
ועל שניהם מצינו לשון מיוחד מה שלא מצינו בשום אמורא אחר, שאמרו אלא כי אתא ר"פ ור"ה בריה דר"י מבי רב פירשוהו כעירובין יב., ב"ק ז: פט., שבועות לד:, זבחים טו., וקרוב מאוד לומר כשהתיישבו בנרש, והתחילו להרביץ שם תורה, על אותו הזמן נאמר הלשון הזה.
ומצינו אותם תמיד ביחד, כגיטין עג. שזבני שומשמי ביחד, וברכות כב: ג. שכרכו ריפתא ביחד עם רבא בר שמואל. ובפסחים פט: יסופר שעריבו ריפתא בהדי הדדי אדאכל ר"ה בדיה דר"י חדא אכל ר"פ ארבעה א"ל לר"פ פלג לי אזל עירב בהרי רבינא אדאכיל הוא אחד אכל רבינא תמניא, אמר, מאה פפי ולא חד רבינא.
ושניהם איקלעו להינצבו לאתריה דרב אידי בר אבין וקרי להו דרדקי ביבמות פה. ובעירובין כו. קרי להו הריש גלותא חכמים המה להרע וכו'.
ואחרי פטירת רבא (תרס: לשטרות) אז נתחלקה הישיבה הגדולה לשתים, ר"ג בר יצחק מלך בפומבדיתא ור"פ מלך בנרש, ולקח את חבירו האהוב לו להיות לריש כלה. וזה שאמרו ברכות נז. ר"פ ור"ה בריה דרב יהושע חזו חלמא, ר"פ דעייל לאגמא נעשה ריש ישיבה ור"ה בריה דר"י דעייל ליער נעשה ראש לבני כלה. ואף שר"פ היה הריש מתיבתא אבל שניהם לקחו חלק כחלק בהנהגת הישיבה והעיר, כיומא סט. שאמר ר"ה בריה דר"י הני נמטא גמדא דנרש שריא. ובחולין קכז. אמר הני ביברי דנרש אינן מן הישוב, ובמגילה כו: רמי בר אבא הוה קא בני בי כנישתא - אתא לקמיה דר"ע
