ר"ה בר חייא סבר למעבד עובדא — א"ל ר"נ מאי האי א"ל דאמר ר"ה אמר רב — א"ל אשלח ליה איכסיף, א"ל ר"ג השתא כי נח נפשיה דר"ה איתריסת לקבלי, ומזה משמע שהיה כמו חבר לר"ג אבל מב"ק קטז: משמע שהיה כמו ת"ח שלו כדאמרו שם יתיב רב יוסף אחורי דר"ה בר חייא ויתיב רב הונא בר חייא קמיה דר"נ, א"ל ר"ה ב"ח דינא או קנסא א"ל מתניתין היא — בתר דנפיק ר"נ א"ל רב יוסף לר"ה ב"ח מאי נפ"מ אי דינא אי קנסא א"ל אי דינא וכו'.
ונשא את בת רב ירמיה בר אבא (תלמיד חבר דרב), וגם ממנו קיבל כשבת קנו., חולין צג. שאמר לבנו לוי הכי אמר אבוה דאמר משמיה דרב ומנו רב ירמיה בר אבא, וב"ק נט: ר"ה בר חייא ארי"בא, מחלקותן שבת פ:.
וכן אמר משמיה דעולא כנדרים נו..
חבריו היו כל גדולי הדור ר' אבא א' כמו"ק כו. שפ"א ישבו ואתא בת נעמיתא ובעא למיבלעיה לתפלין דר' אבא והוא הצילם, ובירושלמי שם פ"ג ה"ד איתא להיפוך שר' אבא הציל תפלין דר"ה בר חייא, ובן שבת מז. מציגו אותם ביחד אפתחא דר"ה, וכן לוי בר שמואל כסנהדרין ק., ורב מניומי בר חלקיה ורב חלקיה בר טוביא כניטין נז., ורב המנונא כשבת רפי"ב, ורב יוסף היה כמו תלמיד חבר שלו כב"ק קטז:.
ובברכות לא.[1] יסופר עליו דבר נפלא, ר"ה בר חייא איצטריכא ליה שעתא (שחכמים היו צריכין לשאול הימנו הלכות, רש'י) עייל לגביה רב יוסף ורבה וארבע מאה זוגא דרבנן שמע דאתו, קטיר להו ארבע מאה תכתקי (כסאות) לסוף שמעו דנעשה גבאי (המלך) שלחו ליה זיל לחשיבותיה זיל לקדמותיה, שלח להו הדרי בי, רב יוסף לא אזל רבה אזל.
ובזה יאיר עינינו מה שכתב רש"ג רב שרירא גאון באגרתו ח"ג פ"ב וז"ל ושמענו מרבנן דילנא כי באלה השנים אחרי רב יהודה שלא קיבל (רבה) הראשות מלך ר"ה בר חייא בפומבדיתא והיה לו שם בית מדרש גדול.
והגאון ר' ש"ש תמה שם על רביגו מגיטין ס: שאמרי ההוא שיפורא (קופה דחכמי הישיבה, רש"ג) דהוה בי רב יהודה ולבסוף בי רבה וכו', ואם ר"ה בר חייא מלך בפומבדיתא קודם רבה היה להתלמוד להזכירו ולומר אחר רב יהודה בי ר"ה בר חויא עכ"ל, ולפלא על חכם שכמותו שיקשה מהגמרא שרש"ג בעצמו מביאה שם, אבל כל דברי רש"ג המה קבלה אמיתית, שבאמת כשנפטר רב יהודה בפומבדיתא אז היה רב הונא בר חייא הזקן שבהם וכמו שאמרנו לעיל שזכה עוד לקבל משמואל וגם היה חתן גדול הדור רב ירמיה בר אבא וגם היה עשיר גדול ולמי יאתה המלוכה אם לא לו, וזה שאמרו בבכורות לא. שרב יוסף ורבה וכל הרבנן הלכו אליו שבאמת עשה לו שם בית מדרש גדול כעדות רש"ג ואלו לא נעשה גבאי אז בלי ספק היה הוא הריש מתיבתא אבל כשמצאוהו שהוא גבאי לכן פרשו ממנו, ואז שלחו לא"י למי יקימו אם לרב יוסף שהוא סיני או לרבה שהוא עוקר הרים, אך רב יוסף לא רצה לקבל עליו עול הרבנות ולכן הוצרך רבה לקבל עליו את משרת עול הרבנות והיינו הנהגת בני הישיבה וסיפוקם וזה כוונת הגמרא שאמרו אודות השיפורא, וזה היה תיכף אחרי פטירת רב יהודה שנפטר תרי ורבה שמלך כב' שנים כמפורש סוף ברכות וסוף הוריות, נפטר תרלב כמפורש באגרת דרש"ג, שאע"פ שמלך רבה תיכף אחרי רב יהודה לא קיבל עליו רשוונתא כריש מתיבתא יען שרב חסדא זקן הדור שהיה אז בן פ"ב
- ^ צ"ל בכורות לא. - ויקי עורך
