ואח"כ כששקטה הארץ לאחר החורבן ורי"בז קבץ כל חכמי הדור ליבנה אז בא רא"בע ויבנה ורי"הג נשאר במקומו עוד זמן רב, ובתוך כך הוקם רא"בע לנשיא ולכן חשבו הרמ"בם בין דור שני לחורבן שבאמת היו אז בין החכמים לכן חשבו בין דור השלישי אע"פ שהיה זקן מרא"בע.
וראה זה פלא שגם טרם שנתמנה לנשיא היה כבר נחשב בין חכמי זקני הדור כדמצינו בהגדה של פסח מעשה בר"א ור' יהושע ורא"בע ור"ע ור"ט שהיו מסובין בבני ברק, וידוע שר"א כבר נפרד מהן עוד טרם שנתהוו המחלוקת וגם עוד טרם המעשה דר' יהושע ור"ג בדבר חשבין העובור כמבואר בערכו, וא"ע לדעת הירושלמי היה אך כבן יד שנה, אך מזה אין ראיה כ"כ שכבר בארתי שאפשר שצ"ל ר"א בן ערך שהיה הכתוב רא"בע ונעשה מזה ר' אלעזר בן עזריה.
ומצינו במק"א שאמר בשם ר"א המודעי כשבועות לה: חנינא בן אחי ר"י ורא"בע משום ר"א המודעי אמרו, אבל בדק"ס ליתא תיבת "משום", ולהיפוך מצינו אותם כתברים כפד"כ קמג. מעשה ברא"בע ור"א המודעי הוו יתבין ועסקין בהדין קרא.
ואיך בא לידי גדולה כזו יסופר ברכות כז: וירושלמי שם פ"ד סה"א שרבן גמליאל הנשיא הקניט את ר' יהושע (שהיה האב"ד) ב' פעמים ובפעם השלישית לא יכלו עוד נשוא לראות עלבון גדול הדור כר' יהושע, ונתאספו כל ראשי החכמים שביבנה ר' יהושע, ר"ע ור"ט והסכימו לדחות את ר"ג מנשיאותו ולהקים אחר תחתיו, אך את ר' יהושע לא יכלו להקים לנשיא יען שהוא בעל מעשה ויהיה לר"ג צער טפי, ואת ר"ע יען שהיה בן גרים ואין לו זכות אבות כן מפורש בירושלמי, ואת ר"ט כבר בארתי בערכו יען שהיה רגיל לאמר אקפח את בני ולא היה פזרן כראוי לנשיא הדור, ולכן נפל הגורל על הצעיר לימים מהם על ר' אלעזר בן עזריה, דהוא הכס ועשיר והוא עשירי לעזרא הסופר, וכן מפורש בירושלמי יבמות ספ"א כשבאו כל החכמים לר' דוסא בן הרבנים אמר מכירו אני שהוא דור עשירי ועיניו דומות לעיני עזרא. וכפי הנראה לא היה אז בהאסיפה רא"בע יען שהוא יהי צעיר לימים ומה לו להתערב בין מחלוקת דזקני חכמי הדור, אך כאשר הסכימו כולם על רא"בע באו אליו וא"ל ניחא ליה למר דליהוי ריש מתיבתא (יען כי עם התמנות הנשיאות היתה גם משרת ריש מתיבתא בסנהדרין על שכמו), אמר להם איזיל ואימלך באינשי ביתי אזל ואמליך בדביתהו, (והגאון ר' יהונתן מפרג בספרו היקר יערות דבש אומר דבר חכמה שמן הדין היה צריך ליטול רשות מאשתו יען שעונת ת"ח מע"ש לע"ש אבל עונת נשיא הוא מפורש באכות דר"נ שהוא מחודש לחודש ולכן שאל את אשתו אם תתרצית בזה, ואם כי דבר חכמה דיבר אבל לא נמצא בשום מקום הדין שהביא), א"ל אשתו דלמא מעברין לך (כי הבינה שסוף סוף יתפייסו עם ר"ג וישוב לנשיאותו), אמר לה לישתמש אינש יומא חדא בכסא דמוקרא ולמחר ליתבר, א"ל הלא ליתי לך חיורתא (כי היה אך בן יח' שנה והדרת זקנים שיבה) ונעשה לו נס ואהדרי ליה יח' דרי חיורתא והיינו דקאמר רא"בע הרי אני כבן שבעים שנה ולא אמר הרי אני בן שבעים, ובירושלמי שם שהיה אז בן טז שנה ונתמלא כל ראשו שיבות, ונראה שאין שום מחלוקת בין הבבלי והירושלמי יען כי מן פעם הראשונה שציער ר"ג לר' יהושע במעשה דר' צדוק עד המעשה דברכות כבר עבר משך זמן של שתי שנים ובל"ס שהחכמים נתנו עיניהם ברא"בע מן מעשה דר"צ ואז היה באמת אך טז' שנה, והירושלמי
