לה ר' יוסי בר' חנינא האי בנזיר טמא כתיב, ותמה ע"ז בסה"ד הלא ריב"רח היה קדים טובא לרב אחא בריה דרב איקא? ובאמת לק"מ שר"י בר"ח לא קאי על דרשתו דרב אחא, אך קאי על המשנה דשתי שערות מעכבות וכדאמרו שם בתוס' ר"ח מתקיף, ואם גם הפסוק קאי רק בנזיר טמא שייך דרשת רב אחא לומר רובו ככולו מדרורייתא, וזה ברור.
הלכותיו נשארו לנו בפי תלמידו ר"ה בר מנוח שאמר תמיד בשמו כמגילה כה:, גיטין כד. סד:, ב"ק נח:, ב"מ עא:, סנהדרין מב., וכן נזכר יבמות נד. צ., נזיר נא:, קידושין כז:, ב"ק מז., ב"מ עז:, סנהדרין נג:, ע"ז לד:, בכורות כח: מה., כריתות ג:.
רב אחא בר אלישיב
נזכר ויק"ר פל"ה-ו.
רב אחא בריה דרב אמי
נזכר יומא פד., זבחים ס:, ובשני המקומות ט"ס כי ביומא צ"ל רב אחא בריה דרבא כדמובא המאמר ע"ז כח. (ובסה"ד ציין ע"ז פח. וצ"ל כח.), וכן הוא הגרסא בדק"ס ביומא פד., ובזבחים צ"ל רב אחרבוי בר אמי כגרסת שיטה מקובצת ודק"ס שם.
רב אחא בריה דרב אשי
נזכר זבחים צא. שהקשה לרבינא, ובאמת צ"ל רב אחא בריה דרבא כבדק"ס, ובחולין צז: רב אחא בריה דרב אשי מחלוקת עם רבינא צ"ל שם בר רב, כגרסת השאלתות פ' וישלח וכן מובא בדק"ס שנשתבש בדפוס ווינציא, וזה רבינא שחולק עמו הוא רבינא האחרון.
רב אחא בר ביבי מר
נזכר יבמות ח. שאמר לרבינא הכי קאמרינן משמיה דרבא.
רב אחא בר ביזנא
א"ר שמעון חסידא כן הוא ברכות ג: והוא ט"ס וצ"ל רב חנא בר ביזנא שאמר תמיד בשמו כברכות ז. ומנחות לה:, וכן הוא בע"י ובדק"ס.
ר' אחא בר גמדא
נזכר ילקוט משלי סוף רמז תתקלב ר' אחא ב"ג א"ר סימאי א"ק מוסר וכו', אבל הוא ט"ס ומקורו מגילה לא: ושם א"ר חייא בר גמדא א"ר אסי, וכן הוא בירושלמי מגילה פ"ד ה"ה ר' חייא בר גמדא.
רב אחא ברדלא
היה תלמידו דרב כסוכה כו. שרב שרא ליה למגנא בכילתא בסוכה משום בקי, וביצה יד. אמר לו רב אחא ברדלא לבריה, וגרסת דק"ס א"ל רב לרב אחא ברדלא, ובגיטין יד. א"ל רב קבא דמוריקא אית לי גבך יהביה לפלוני.
רב אחא בר הונא או בר רב הונא
היה תלמידו דרב ששת כב"ב ע., סנהדרין מג. שבעי מרב ששת, אמר רב ששת כברכות כג. לב., עירובין כ: סח:, ב"מ לג., סנהדרין פב:, וכן היה תלמידו דרבה כשבועות לו:, רב אחא בר הונא ורב שמואל בריה דרב"בח ורב יצחק בריה דרב יהודה תנו שבועות בי רבה, פגע בהו רב כהנא ושאל מהם - א"ל רבא בר ניתאי וכו'. ובמנחות פד: אותיב רב אחא בר אבא (צ"ל בר הונא, דק"ס) לרבה, והוא היה השליח בין רב חסדא לרבה להביא הלכות מזה לזה כפסחים מז., יבמות פט:.
וכן הקשה לר"נ כחולין עו:, ובנדרים צ. שאחד נדר שלא ישא אשה עד דתני הלכתא ולא יכול ורצה להתיר נדרו, אתא רב אחא ברב הונא והטעהו והשיאו אשה ואח"כ הביאו לפני רב חסדא
