הגזירות בא"י ולא יכלו עמוד שם וירדו אז כמה מחכמי א"י לבבל אז ירד רבין ורב דימי בראשם וכמפורש באגרת דר"שג ח"ב פ"ג וז"ל ואח"כ בימי אביי ורבא ותרב הגזירה בא"י ונתמעטה שם ההוראה ושבו אלה שהיו מן הבבלים כמו רבין ורב דימי וכולם ירדו הנה. וזה באמת מפורש חולין קכד., נדה י: לט: כי אתא רבין וכל נחותי וכו'.
ואז כבר היה אביי הריש מתיבתא בפומבדיתא וריש הדור ולכן מצינו ברכות טז. שרבין ואביי הוו קאזלי באורחא, קדמיה חמריה דרבין לדאביי ולא א"ל ניזל מר (ברישא) אמר, מדסליק האי מרבנן ממערבא גס ליה דעתיה, כי מטא לפתחא דבי כנישתא א"ל רבין ניזל מר א"ל ועד השתא לאי מר אנא? א"ל הכי א"ר יוחנן אין מכבדין בדרכים.
ובאמת היה כתבר גמור לאביי כשבת כ: רבין ואביי הוו יתבי קמיה דרבנא נחמיה אחוה דריש גלותא, וב"ב קכט. כי אתא רבין אר"י - א"ל אביי אנחתת לן חדא וכו', וכתובות נג. אמר אביי זילו אמרי ליה לרבין שקילא טיבותך שדאי אחיזרי, ובחולין קי. רבין ורב יצחק בר יוסף אילקעו לבי רב פפי - אמר אביי אבין תכלא וכו', ואביי החשיבו מאוד כעדות רבא ביבמות סד: שאביי אמר על רבין שהוא בר סמכא, וישנו בחזרה (ועיין ערך רב יצחק בר יוסף).
האומרים בשמו מצינו ר' אלעזר בר' יוסי (האמורא) כמעשרות פ"ב ה"ב, וכן מה שמצינו בפסחים פ"ד ה"א, גיטין פ"ב ה"א, שבועות פ"ו ה"ד שר' אלעזר אמר בשם ר' אבין הוא ר' אלעזר בר' יוסי האמורא, (והר"הח ר"ר ליינער בסה"ד שלו ערך ר' אבין לא ידע מזה ולכן כדא מלכו שהיה ר' אבין בזמן רבי).
וכן ר' ברכיה בשמו מד' תהלים פ"קג.
ר' הונא הכהן בשמו מד' תהלים פ"קו.
ר' חונה בשמו פאה פ"ז ה"ג.
ר' יודן בשמו ב"ר פ"יב-ו.
ר' פנחס בשמו ב"ר פ"מ-ד.
רבא אמר רבין שבת יב:.
ר' תנחומא בשמו בד' תהלים פ"ב.
וכן ר' יוסי (חבירו דר' יונה) החשיבו מאוד, כפסחים פ"ד ה"ג שר' חני בעי קומי ר' יוסי - א"ל כבר קדמוך ר' אבין, דאמר ר' אבין בשם רבנן דתמן וכו'.
וקרוב מאוד לומר שר' יוסי בר בון א) חבירו דר' יוסי בר זבידא הוא בנו של רבין, ונשאר בא"י, ורבין ירד לבבל וכפי הנראה נשאר שם.
ר' אבין ב)
ונקרא בירושלמי תמיד בשם ר' בון, ובבבלי בשם ר' אבין. אביו היה ג"כ ת"ח שונה ברייתות ונקרא בשם אבוה דר' אבין כגיטין פ"ה, תני אבוה דר' אבין קמיה דר' זירא ובנו ר' בון כפי הנראה קיבל ג"כ מר"ז כשקלים ספ"ד ר' אבון ור' בון בעו קומי ר"ז, וכן אמר בשם ר' ברכיה כויק"ר פ"לד-טז, בשם ר' ברכיה סבא ויק"ר פ"א-ד. בשם ר' יהודה בר' סימון ויק"ר פ"כח-ו. בשם ר' פנחס שקלים ר"פז. והוא היה הריש מתיבתא בטבריא כקה"ר פ"יא-ב. ויסופר עליו בירושלמי ברכות פ"ה ה"א, שפ"א על קומי מלכותא וכשיצא הפך פניו ויצא (ואין זה ד"א לפני המלך שהיה צריך לילך לאחוריו) ובעו למקטליה וראו ב' זקוקין דנוא דנפיק ושבקוהו.
והוא נפטר במועד כירושלמי מו"ק פ"ג ה"ז, (בעיר טבריא כקה"ר פ"י-ב ואז היה כבר ר' מנא בנו של ר' יונה הריש בעיר ציפורי) ולא גמל לו ר' מנא חסד (שלה הספידו) והוון ציפוראיי אמרין עד מית שנא (שהוא שונאו), בתר מועדא עבד ליא איקריה עאל ואמר קומיהון כהדא דתני חכם שמת
