יד: הקשה לר"כ ע"ז סז:, אבל רבותיו המובהקים היו רבה ורב יוסף אשר נהגו ישיבת פומבדיתא, ואביי ישב פניהם כל ימי חייהם. וקרא לרבה בשם "מר" בפניו ושלא בפניו. בפניו, כברכות סא: שא"ל לר שביק מר, ובשבת כה: ולימא מר, שם קכד. א"ל למר אליבא דר"נ וכו'. שם קכט. והא קעבד מר, שם קנד: קמשתמש מר בבע"ח, שם קנו. מר נמי קטיל, פסחים קכ: מינם קא נאים מר, ומגילה ז. השתא אמר מר, וב"מ ו: אי משום הא לא תסייעיה למר, ובסנהדרין מח: והא מר הא תורה וכו', וחולין מג: והא מר הא דאמר. ושלא בפניו כשבת כב. שאמר כל מידי דמר עביד כרב, ושם כג. מריש הוה מהדר מר, ושם לה. בעי מיניה דמר, ובעירובין מה. דשמיע לי מיניה דמר, ושם סח. מר לאו אורחיה, ושם פט. הכי אמר מא, ופסחים קא. כי הוינן בי מר, ובסוכה כו: שינתא דמר כרב, וביצה כח: הוה קאימנא קמיה דרה, ושם לו: תיתי לי דעברי אמדר, ובמגילה ז: כי נפקי מבי מר, ובגיטין נט: אלא אמר אביי לכדמר, וכן הוא ב"ק ז:, וב"מ קז: טעמה דרשב"ג כדמר. וב"ב ח: מריש הוה עביד מר. ושם סג: הנהו שטרי דנפקי מבי מר, ושם קע. כדמתרצה מר, ושבועות כח: ובמנחות לג: חזינא לאספלידי דבי מר.
ורבה השתדל להחכימו ולחדדו כברכות לג. שאמרו, ורבה לחדודי דאביי הוא דבעי, וברכות ל: אביי הוה יתיב קמיה דרבה חזייה דקא בדח טובא אמר וגילו ברעדה כתיב, והיה מטייל קמיה בתמניה ביעי כסוכה נג: והיה חביב עליו כ"כ עד כששאלו כשבת קנג. כגון מר דסנו ליה כולהו פומבדיתאי מאן אחים הספידא. השיבו מיסתיא את ורבה בר רב חנן. (ולכן אמר אביי בכתובות קה: האי צורבא מרבנן דמרחמין לו בני מתא לא משום דמעלי טפי אלא משום דלא מוכח להו במילי דשמיא ואמר זה לכבוד רבו שידע את גדולתו ובכל זאת היו לו שונאים הרבה).
ויען שנתגדל בביתו וחשבו כבן לכן מצינו שא"ל הלשון "אתה" כשבת קיז., עירובין מט:, מו"ק ב:, ב"ב קכה., שא"ל לדידך. ופסחים מז: והא את הוא דאמרת. ובעירובין מד: ואת לא תסברא, ומו"ק ב: ואת אמרת לן. ושם י: תניא דמסייע לך.
בעי מרבה כשבת כא. לה., עירובין יז. ע. עג., ביצה כב., מו"ק יט:, יבמות נב., כתובות מב., נזיר נ., גיטין ס., שבועות יז., זבחים לד., תמורה יא:.
א"ל אביי לרבה ברכות לג: לו: סא:, שבת כג: כה: מד: מו. קיז. קכג., עירובין לח: מד: מט: נ. סז: עא. פא. פו: פז. צב: צג. קד., פסחים מז: עד:, ביצה ב: ו: יח., ר"ה טו. כח., יומא מו., סוכה ז. יז: לו., מו"ק ב:, תענית ד., מגילה ז:, יבמות יח. כט: ל: לה. לח. נו. עט:, כתובות ו. יד. עב:, נדרים עג:, גיטין כד: כח. לז: מב., ב"ק כח: מג. סו:, ב"מ מ. סז., ב"ב ח. סב: סג. עט. קכה. קנג: קעב:, סנהדרין סט., ע"ז טו:, שבועות יא., זבחים עו: צג. קט:, ערכין כו:.
ורבו השני היה רב יוסף והיה עליו אימתא דרבו גדול כ"כ עד שאמרו קידושין לג. כי חזא אביי לאודניה דחמריה דרב יוסף דאתי הוה קרים מקמיה. וקראו מר גם שלא בפניו כעירובין ס. וקראו מר כפסחים נב. שא"ל ולנגדיה מר - ונשמתיה מר, וביצה ז. ולימא מר ורבה וכו', ומגילה כג. עד האידנא מ"ט לא פריש לן מר. ומו"ק כד. לא סבר לה מר, ומו"ק כח. מכרת דיומא מי נפיק מר, ושבועות יג. דוקא קאמר מר, קאי קמיה דרב יוסף שבת קיב: קמז:, ורב יוסף קראו דרדקא כשבת קמב:.
ויען שהיה כל ימיו לפניו לכן מצינו
