וכן מגלה לנו פירוש התיבה כברכות לט. למה נקרא שמו אגורי, שבת נז: מאי לשון רביעה, יומא פז. מאן אלהים דיינא, ב"ב כה. מאי אוריה, ע"ז ל. מאי קריינא. וכן דרכו לומר אל תקרא כברכות כ., תענית ט., סוכה לה., סוטה יג., אלמלא מקרא כתוב א"א לאומרו ברכות לב., מגילה כא., סנהדרין צה:, מאי קרא ביצה טז., מו"ק כב:, יבמות מח:, נדרים כב., מנה"מ דאמר קרא יומא עג:, מגילה כא., תמורה לא:, מ"ט - דכתיב, מו"ק כב:, ר"ה כט., סוטה כא:, זבחים נג., חולין קמ:.
מנין דכתיב מגילה כא., מו"ק כח:, כתובות י:, שבועות לו., ברוכות מה:.
ר' אבהו אמר מהכא ברכות כ. מה., חגיגה יג., חולין צא:.
אתון מהתם מתניתו לה אנן מהכא, ברכות נה., עירובין נד:.
ר' אבהו רמי כתיב - וכתיב ברכות סא., יומא טז..
וכן לשונו הוי בה ר' אבהו שבועות כא..
מנדף בה ר"א שבת סב:, קידושין עא:, סנהדרין ג: מ:, זבחים יב..
קשיא ליה לר"א שבת ה..
מדותיו היקרות
מצינו שבת קיט. שהיה יושב על כסא של שן ומוסיף נורא לכבוד שבת, ובמוצ"ש היה שוחט עגלא תילתא, והיה אוכל מזה אך כולייתא, כי גדל אבימי בריה א"ל ל"ל לאפסודי כולי האי נשבוק כולייתא מערב שבת, ואתא ארי ואכליה להעגל. ובסוטה מ. אמר ר' אבהו מריש ה"א עינותנא אנא, כיון דחזינא לר' אבא דמן עכו אמינא לאו עינותנא אנא.
ופעם אחת אמרה אשתו דר' אבא לאשתו דר' אבהו שבעלי לא צריך לתורת בעלך והא דגחין וזקיף עליה יקרא בעלמא הוא דעביד ליה, וכשספרה אשתו זאת לר' אבהו השיב לה בענוות רוחו הטהורה ומאי נפ"מ מיני ומיניה יתקלס עילאה, וכשרצו רבנן לממניה ברישא לא רצה לקבל עליה ואמר שר' אבא דמן עכו קודם לו משום שבע"ח הוא, ופ"א איקלע ר' חייא בר אבא ור' אבהו למק"א, ור"א דרש באגדתא ורחב"א בהלכה ורצו כו"ע לשמוע דרשת ר' אבהו וחשב פן התרעם רחב"א ע"ז ופייסו במשל נאה, ואע"ג שבכל יום היה מלוה רחב"א את ר' אבהו, והיום הלך ר' אבהו עמו עד אושפיזיה. ובאמת קיים מאמרו שאמר חולין פט. אין העולם מתקיים אלא על שמשים את עצמו כמי שאינו.
ושמעון בר אבא היה שושביניה כברכות פ"ב ה"ו, וכשהלך לבבל שלח לו כסף שיחזור כבכורים פ"ג סה"ג, ושמע פ"א שר' אבהו אמר בשם ר' יוחנן שמותר ללמד לבתו יוונית, אמר בגין דבעי למילף בנתיה תלי ליה בר"י, ולא די שלא כעס עליו אך ענה יבא עלי אם לא שמעתיה מן ר' יוחנן, שבת פ"ו סה"א, ובספר דו"ד ח"א צד 4 שר' אבהו תלה התירו בר' יוחנן אף שלא אמר ר' יוחנן מעולם ומציין פאה פ"א ה"א-ב: וסמיות עינים יש כאן, שמציין אך הירושלמי דפאה ושם חסר התשובת שהשיבו ר' אבהו, אבל בשבת פ"ו סה"א מובא בפירוש שר' אבהו נשבע שכן קיבל מר' יוחנן ואין אומרין מי שלא שמע שיבא ויעיד שלא שמע ג"כ חבירו? וכשהלך ר"ש בר אבא לבבל הוצרכו אז בא"י למנות איש וכשבא אח"כ התאונן ר' אבהו על רוע מזלו של רשב"א ואמר מי יגלה עפר מעיניך ר' יוחנן, אבהו
