88
סוף ימי החשמונאים ומנהיגי הדור
ואלה יועציו ושריו אשר על פיהם ישק כל הארץ ,אלה עוזרי רהב בני הנכר אשר מלאו ביתו, אלה הם אשר עליהם נאמר: "כאשר בא ליד הורדוס נם המכתב הזה של מלכוס שלח לקרוא להורקנוס לבוא אליו וישאל ממנו אם לא כרת ברית עם מלכוס, וכאשר הכחיש זה הורקנוס הראה הורדוס לפני כל הנאספים בביתו ( (uvn-tf^iorאת מכתב מלכוס ויצו להמיתו תיכף."
ולפי דעת אחרים הי׳ זה במשתה היין והנה כל הדברים מפרשים את עצמן.
ורק בדברי ימי ישראל אשר נכתבו מבלי חקירה של כלום וכאשר יעלה המזלג הי׳ אפשר להפוך הדברים באופנים כאלה, אשר במקום שגם אין זכר שהועמד הורקנוס בדין לפני שופטים, ואין זכר שישבו כסאות למשפט, ומפורש הכל רק על הורדוס עצמו, ושכל הדבר הי׳ בביתו, והוא קרא אליו את הורקנוס, והוא צוה להמיתו, רק שבזכרונות הורדוס נאמר שאת מכתב מלכוס הראה הורדוס בפני כל הנאספים, דהיינו שריו ויועציו מבני הנכר אשר נאספו שם במשתה היין (כפי המקור השני אשר באמת הכל אחד) באו ועשו מזה דין ומשפט של כל הסנהדרין הגדולה סנהדרין הכוללת של כל ישראל, וכי אך על פיהם עשה הורדוס זר מעשהו.
ויבוא על זה החכם גרעץ ויוסיף עוד כי הי׳ זה על פי בני בתירא אשר נתנם לראשי הסנהדרין, וכי הם יחד עם כל ראשי הסנהדרין מוגי הלב שפכו דם נקי נגד תורת ד׳. ומה נוכל לאמר לדרכים כאלה בחכמת ישראל ודברי ימינו, אשר תחת לדעתם ולהבינם כתבו רק הכחשת דברי ימינו. ואמנם כן כי אם אך נפקח עין לראות, אז נשתומם על גודל נפשם של בני בתירא, ואז נכיר גם את כביר כח לבם לנהל את בני ישראל בעת רעה כזאת אשר הסנהדרין הכללית בטלה, ואנטיפטר בכח הרומיים ובניו עמו ישתדלו בכל כח ידם לקרוע את אחדות ישראל, ולעשות את האומה לקרעים קרעים, והמהומות רבו מאד על ידי אריסטובלוס ובניו החותרים בכל עוז להשיב הממשלה לידם, ולסוף והנה הורדוס מתנשא למלך, ולעקור את כל בית החשמונאים גם את בית הורקנוס, וגם את בית אריסטובלוס, ובעזרת לגיוני רומא גם ישים מצור על ירושלים ובכבשם אותה הכין מטבח לראשי העם, וגם להרבה מזקני חכמי הדור.
ובעת רעה נוראה כזאת אוחזים בני בתירא לבדם את המשוט, לבלי תאבד האניה דרכה בין צורי מכשול, ובין גלים הומים הביאו אותה למחוז החפץ וימסרוה ליד ראש חכמי ישראל הלל הבבלי. האיש אשר נאמר עליו "חזרה ונשתכחה עלה הלל מבבל ויסדה". וכמה גדל כח מבטם החודר עד שהכירו בו כי הוא האיש אשר הם מבקשים אף כי מארץ רחוקה בא והם לא ידעו אותו לפני זה. וכל דבר ההתמנות של הלל בא גם בבבלי גם בירושלמי גם בתוספתא רק עליהם, מפני כי הסנהדרין הכללית לא היתה, וכל הדבר הי׳ תלוי רק בהם, ומהם לבדם בא.
ואמנם כי גם אחר זה נשארה המשפחה הגדולה והכבודה הזאת ראשי ישראל בתוך הוועד הגדול.