הימים הראשונים יסודי תקנות דרבנן
קנט
פרק ל״ב.
יסודי תקנות דרבנן בשבת.
מראשי דיני התורה, ומראשי דבר ההנהגה בדרכי התורה המסורים לכל העם,
הנם השבתות והמועדות, וכאשר נתבונן בהם נמצא את כל התקנות הכוללות
מדרבנן מהימים היותר ראשונים.
והרבה מהם גם מפורשים מימי הבית הראשון ולא לבד התקנות מדרבנן, כי אם שגם כל תואר פני השבת והמועדות, לקדש אותם, ולעדן אותם קודש לד׳, גם כל זה הי׳ כבר בימי הבית הראשון.
ובספר ירמיה סי׳ י"ז נאמר:
"כה אמר ד׳ אלי הלך ועמדת בשער בני העם אשר יבאו בו מלכי יהודה ואשר יצאו בו, ובכל שערי ירושלם, ואמרת אליהם שמעו דבר ד׳ מלכי יהודה וכל יהודה וכל ישבי ירושלם הבאים בשערים האלה, כה אמר ד׳ השמרו בנפשותיכם ואל תשאו משא וכו׳ ולא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת וכל מלאכה לא תעשו, וקדשתם את יום השבת כאשר צויתי את אבותיכם וכו׳ והי׳ אם שמע תשמעון אלי נאם ד׳ לבלתי הביא משא בשערי העיר הזאת ביום השבת ולקדש את יום השבת לבלתי עשות בה כל מלאכה, ובאו בשערי העיר הזאת מלכים וכו׳ וישבה העיר הזאת לעולם וכו׳ ואם לא תשמעו אלי לקדש את יום השבת ולבלתי שאת משא ובא בשערי ירושלים ביום השבת והצתי אש בשעריה וכו׳.״
והנה ראשונה הננו רואים עיקר הדבר, אשר אף שאמר בדרך כלל "וכל מלאכה לא תעשו" פרט בכל דבריו הוצאה ביחוד, וזה האחת מפני כי הוצאה היא מלאכה גרועה אשר מעצמינו בלא הקבלה לא היינו יכולים לדעת זה, שגם זה בכלל מאמר התורה "לא תעשה כל מלאכה״, והיא באמת סוף והגבול הקיצוני של כל מלאכות שבת בהיות הוצאה מלאכה גרועה, והמלאכה היותר קלה שבהן, ועל כן פרט זה ירמיה מפורש לבד ממה שאמר גם הוא בדרך כלל "וכל מלאכה לא תעשו״ וכפל ושנה וגם שלש באזהרתה, יותר מכל מלאכה ואף גם זאת בהיותה היותר קשה להזהר בה, בהיותה כאחת מצרכי האדם גם בלכתו ברחובות קריה, מה שאין כן בכל שאר המלאכות.
וכל זה הוא בנוגע לעצם דבר איסור הוצאה בשבת.
אבל כידוע היתה ירושלים עיר מוקפת חומה סביב לה, ודלתים ובריח, ושערים אשר יסגרו ,וכלשון הכתובים גם במקום הזה "הלך ועמדת בשער בני העם אשר יבאו בו מלכי יהודה ואשר יצאו בו ובכל שערי ירושלם וכו׳״ ועיר כזאת הלא אין לה דין רשות הרבים ואינה כי אם כרמלית ואיסור הוצאה שם אינו אלא תקנה מדרבנן, וסייג לתורה.
ולשון הגמרא במס׳ עירובין ד׳ ק״א ורבנן אמר ר׳ מאיר רשות הרבים ומהדרו אינהו כרמלית דאמר רבה בר בר חנה אמר ר׳ יוחנן ירושלים אלמלא דלתותיה ננעלות בלילה חייבין עליה משום רשות הרבים.
ומזה הננו רואים שכבר הי׳ אז גם התקנה הכוללת הזאת לעשות גם כרמלית בכלל רשות הרבים ולאסור שם ההוצאה.