הימים הראשונים יסודי תקנות דרבנן
קנז
ובכל זה הננו רואים שגם תולדת היסוד הזה, דהיינו גם איסור שבויה הי' כבר מהמפורסמות, ומהאיסורים הידועים לכל.
ודברי הגמרא בכל מקום על זה כמו בבבא בתרא ד׳ קל"ה אמר ליה אביי אס הקלנו בשבויה נקל באשת איש.
ולשון הרשב״ם שם "אם הקילו בשבויה דהרבה הקילו בה חכמים במס׳ כתובות דאפי' אשה ועד אחד נאמנים לאמר טהורה וטעמא דבשביל שנתיחדה בין השבאין אין לנו לאוסרה שהרי סתם אשה משמרת עצמה מזנות ואוקמה אחזקתה ואיסור קל הוא אם נשאת לכהן״ אלה דבריו.
ובכל זה מבואר הדבר שהתקנה הזאת כבר נתפשטה מימים רבים לפני ימי יוחנן כהן גדול, ותהי אז כבר לחק ידוע לכל, ונהוג ובא, עד כי יהודה בן גדידי׳ אמר לו בפשיטות "הנח כתר כהונה לזרעו של אהרן" וכל החקירה היתה רק זאת אם הלעז הנהו אמת אם לא, דהיינו אם יש ממש בהרינון כי אמו נשבית במודיעים.
ויותר מזה יספר יאזעפוס עוד שם להלן XIII, 13, 5שגם כאשר כעסו כל העם על אלכסנדר ינאי בנו של יוחנן כהן גדול, קראו לו בן השבויה. והלא רק על אמו של אביו הי׳ הלעז הזה ולא על אמו של ינאי אשת יוחנן.
אבל הוא אחד מיסודי כללי הקבלה, ובמשנה קדושין ד׳ ע"ז "בת חלל זכר פסולה מן הכהונה לעולם״ ולשון הרמב׳׳ם בה׳ איסורי ביאה פי"ט הי״ד "חלל שנשא כשרה זרעו ממנה חללים וכן בן בן בנו ואפי׳ אחר אלף דור שבן החלל הזכר הוא חלל לעולם״.
ואף כי במקום הזה הנה כל האיסור גם אם הי׳ אמת בהלעז לא הי׳ כאן כי אם איסור מדרבנן. אבל הוא אחת מיסודי תקנות דרבנן אשר בזמן יוחנן כהן גדול כבר היו לפשוטות בתוך כל העם מקצה בהיותם נשמרים אצלם מראשית הימים דור אחר דור עד ששבו כבר לדברים פשוטים. והחכם ווייס (דו״ד ח״א עמוד (134בדברו מאלכסנדר ינאי, בראשית ימי מלכותו אשר אז נשא ויבם את אלמנת אחיו מצא מקום לשבת על מקל רכבם של חוקרי אשכנז כי גם בכל יסודי התורה אין להם קבלה לישראל, וכי הכל רק תקנות אשר נתקנו רק בימים המאוחרים בימי הזוגות, בימים אשר באמת היו אז חכמי התורה נפרדים ונפזרים לכל רוח, ויאמר שם:
"אריסטובלוס זה (בן יוחנן כהן גדול) לא האריך ימים על ממלכתו יותר משנה אחת וכו׳ אך במותו באה המלוכה ליד אשתו שלמינון והיא הוציאה ממסגר את כל אחי בעלה, ועם ינאי התקשרה בקשר האישות, ועתה בלי ספק קשרה זה הקשר מיד עד שלא נתמנה להיות כהן גדול, ובאופן זה מותר לכהן גדול לישא
והאחרונים כבודם הגדול במקומו מונח הסבו את דברי הרמב"ם למה שלא עלה על דעתו ותלו אותה בדין מחלוקת אצל אשם תלוי אם חתיכה אחת בעינן או שתי חתיכות, והקשו על הרמב״ם קושיות מדברים מפורשים, ותרצו על פי דרכי הפלפול, אבל הכל על מקומו ,וכל הדברים פשוטים.
ובאמת כי בעיקר היסוד אין בזה מחלוקת בין הראשונים, וכל זה יתבאר לנו במקומו.
אמנם בנוגע לאיסור שבויה הוא לכולי עלמא רק תקנה מדרבנן.
