המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה
קנא
והנה על כולם בא שנאמר מפורש במשנה רק אצל "מצות יבום קודמת למצות חליצה״ לא בא שום לימוד, וזה לפי שהדבר גלוי לכל מתוך כל דברי הפרשה בתורה.
ובמס׳ סנהדרין ד' ל״ב (ריש פ״ד) אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה ובחקירה שנאמר (ויקרא כ״ד) משפט אחד יהי׳ לכם, מה בין דיני ממונות לדיני נפשות דיני ממונות בשלשה ודיני נפשות בעשרים ושלשה, דיני ממונות פותחין בין וכו׳ דיני נפשות פותחין לזכות וכו׳ דיני ממונות מטין על פי אחד וכו׳ דיני נפשות וכו׳ דיני ממונות מחזירין וכו׳ דיני נפשות וכו׳ דיני ממונות הכל מלמדין וכו' דיני נפשות וכו׳ דיני ממונות המלמד חובה וכו׳ דיני נפשות וכו׳ דיני ממונות דנין ביום וגומרין בלילה דיני נפשות וכו' דיני ממונות גומרין בו ביום וכו׳ דיני נפשות וכו׳.
והנה בראש המשנה על אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה וחקירה בא לימוד מפורש שנאמר משפט אחד יהי׳ לכם, ואחר זה על כל החילוקים שביניהם אין שם שום לימוד ושום דרשה.
והוא מפני שיש מהם שכבר נתבארו במשנה עצמה כמו זה שדיני נפשות בעשרים ושלשה נתבאר כבר מקרא בפרק א׳, וכן זה שבדיני נפשות לחובה מטין על פי שנים בא כבר שם מקרא, והדברים שלא נתפרשו הנם קבלה פשוטה.
ועי׳ חולין ד׳ ל׳׳א (פרק ב׳ משנה ג׳): נפלה סכין ושחטה אף על פי ששחטה כדרכה פסולה שנאמר (דברים י״ב) וזבחת ואכלת מה שאתה זובח אתה אוכל.
ובגמרא: טעמא דנפלה הא הפילה הוא כשרה ואע״ג דלא מכוין מאן תנא דלא בעינן כוונה לשחיטה אמר רבא ר׳ נתן היא דתני וכו׳.
והיינו שאליבא דר׳ נתן נקטו השונים לשון המשנה "נפלה" אבל עיקר הדבר הוא לכולי עלמא, ולרבנן עוד יותר מר׳ נתן כמבואר מעצמו.
וכן רבו מאד הדרשיות והסמך למקרא וטעמי הלימוד בדברי התנאים, וכבר הערנו על כיוצא בזה בריש הפרק.
ועי׳ עוד במס׳ שבועות ד׳ כ״ה (פרק ג׳ משנה ה׳):
ר׳ ישמעאל אומר אינו הייב אלא על העתיד לבוא שנאמר (ויקרא ה׳) להרע או להטיב, אמר לו ר׳ עקיבא אם כן אין לי אלא דברים שיש בהן הרעה והטבה דברים שאין בהן הרעה והטבה מנין אמר לו מרבוי הכתוב אמר לו אם ריבה הכתוב לכך ריבה לכך.
ועי׳ קדושין ד׳ ס׳׳א (פרק ג׳ משנה ד'):
ר׳ מאיר אומר כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי שנאמר (במדבר ל״ב) ויאמר משה אליהם אם יעברו בני גד ובני ראובן וכתיב ואם לא יעברו חלוצים ר׳ חנינא בן גמליאל אומר צריך הי׳ הדבר לאומרו שאלמלא כן יש במשמע שאפי׳ בארץ כנען לא ינחלו.
ועי׳ ע׳׳ז ד׳ מ"ה (פרק ג׳ משנה ה׳):
העכו״ם העובדים את ההרים ואת הגבעות הן מותרים ומה שעליהם אסורים שנאמר (דברים ז׳) לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת לך, ר׳ יוסי הגלילי אומר (שם י״ב) אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם, אלהיהם על הגבעות ולא