210
המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה
ועי׳ כלים פרק י"ד משנה ב׳:
מקל שעשה בראשו מסמר כמין חזיינא טמא סימרו טמא(כו) וכולן שעשאן לנוי טהורין, עשה בראשו מניקת וכן בדלת טהורה היתה כלי וחברה לו טמאה. מאימתי היא טהרתה בית שמאי אומרים משיחבל ובית הלל אומרים משיחבר.
ועי׳ ממש כן גם במס׳ כלים פרק כ' משנה ו׳:
סדין שהוא טמא מדרס ועשאו וילון טהור מן המדרס אבל טמא טמא מת.
מאימתי הוא טהרתו בית שמאי אומרים משיחבר בית הלל אומרים משיקשר ר׳ עקיבא אומר משיקבע.
ועי׳ במס׳ יבמות ד׳ כ״ו (פ״ג מ״א):
ארבעה אחין שנים מהם נשואין שתי אחיות ומתו הנשואין את האחיות הרי אלו חולצות ולא מתיבמות.
ואם קדמו וכנסו יוציאו ר׳ אליעזר אומר בית שמאי אומרים יקיימו ובית הלל אומרים יוציאו.
ור׳ אליעזר סובר שעל דין המשנה האמור סתם ״הרי אלו חולצות ולא מתיבמות" נחלקו בביאורה בית שמאי ובית הלל אם הוא רק לכתחלה, או גם בדיעבד(כז) ות״ק סובר שאין בזה מחלוקת.
ועי׳ במס׳ חולין ד׳ ט"ו: (פ"א משנה ב׳):
הכל שוחטין ולעולם שוחטין ובכל שוחטין חוץ "ממגל קציר" והמגירה והשנים והציפורן מפני שהן חונקין.
השוחט "במגל קציר״ בדרך הליכתה בית שמאי פוסלין ובית הלל מכשירין.
ובגמרא מבואר שגם כשהכשירו בית הלל לא הכשירו אלא לטהרה מידי נבילה אבל באכילה אסורה. ומבואר מעצמו שאך על יסוד המשנה ״חוץ ממגל קציר והמגירה״ נחלקו בית שמאי ובית הלל איך הדין אם שחט במגל קציר בהולכה לבד אם כשר בדיעבד ואינו מטמא משום נבילה.
ובמס׳ כלים פרק ט״ו משנה א׳ נאמר ביסוד המשנה:
כלי עץ כלי עור כלי עצם כלי זכוכית פשוטיהן טהורין ומקבליהן טמאין נשברו טהרו וכו׳ השידה והתיבה והמגדל כוורת הקש וכוורת הקנים(כח) שיש להן שולים והן מחזיקין ארבעים סאה בלח שהן כורים ביבש הרי אלו טהורים.
ועל זה בא בפרקים שלמים אחר זה היינו שם פרק י"ח משנה א׳:
השידה בית שמאי אומרים נמדדת מבפנים ובית הלל אומרים נמדדת מבחוץ.
הערה (כו): במשנה שם נאמר אחר סימרו טמא ״ר׳ שמעון אומר עד שיעשה בו שלשה סדרים"
והוא פי׳ של ר' שמעון על דברי המשנה, שזה שנאמר סימרו טמא הכונה רק אם עשה בו ג' סדרים של מסמרים. ולפנינו יבואר לנו הרבה כיוצא בזה במשנה ועיקרי הדברים האלה לכל פרטיהם מקומם בכרך הבא בדברינו על חתימת המשנה בימי רבי.
הערה (כז): וע"ש בדברי הרע"ב והתוס׳ יום טוב.
הערה (כח): במשנה נאסר גם ״ובור ספינה אלכסנדרית" וזה נתוסף אחר זה כמו שכבר הערנו, ועי׳ הערה כ"ב ויבואר כל זה במקומו בכרך שאחר זה.