הלל הבבלי ובבל בכלל
ע
פרק ל״ב.
תקנת גיטין.
במס׳ גיטין ד׳ ו׳ בא בגמרא אתמר בבל רב אמר כארץ ישראל לגיטין ושמואל אמר כחוצה לארץ.
וכבר נתבאר לנו בח״ב עמוד 200מדברי הירושלמי שהעיקר כפי׳ התוס׳ שאין מחלקותם מזמן שבא רב כי אם על זמן הקודם, ומפורש בבבלי ובירושלמי ששקלו וטרו על זה, מדברי המשנה, וכמו שבא כל זה בדברינו שם.
ועלינו להוסיף במקום הזה ביאור הדברים יותר לפי שיש בזה ענין גדול. והוא שגם כל מחלוקת האמוראים אינה יכולה להיות כי אם על מה שקבלה התקנה הראשונה הרחבה גדולה אחר זה, והלשון מדינת הים בהתקנה הורחב על הוץ לארץ בכלל ונשארה בכל פרטיה כן ונתרחבה גם על ארץ ישראל עצמה כל שאינו בקדושת הארץ ונכלל בארץ ישראל עצמה, וכמו שהוא בדברי ראשוני התנאים במשנה שם.
אבל עצם התקנה בהימים הראשונים עוד לפני ימי התנאים בזה לא יכול להיות מחלוקת שלא הי׳ זה על בבל.
שכן הוא לשון התקנה הראשונה שנשאר הלשון הזה עצמו גם לפנינו במשנה ככל לשוני יסוד המשנה, ובא שם "המביא גט ממדינת הים צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם״. והלשון הזה ״המביא גט ממדינת הים״ מורה על עצמו שהכונה רק על המושבות החדשות שהחלו אז בראשית ימי היונים להתיסד שם ודבר אין לזה עם בבל. ונפלא הדבר מאד שגם רש"י ז"ל עצמו הרגיש בזה, ועל כן בנוגע ללשון המשנה בעצם התקנה כתב גם רבינו כן.
ובריש המשנה הזאת כתב גם רש"י ז״ל כל חוץ לארץ קרי ליה מדינת הים בר מבבל כדאמר לקמן ד׳ ו׳". ורבינו הוכרח לאמר כן לפרש לשון המשנה שאך זה הוא דקדוק לשון המשנה ״ממדינת הים" ולא בא הלשון הרניל בכל מקום בכל כיוצא בזה לאמר ״מחוץ לארץ״. והוא רק מפני שבעיקר התקנה שנתקנה בהימים הראשונים, לא היתה בבל בכלל, והגולה נשאר אז יחד עם דין ארץ ישראל, בהיות שם כל חיי הקהלות מסודרות על פי התורה והמצוה, בכל ידיעת התורה לכל פרטיהם. וכל התקנה בעצם ובראשונה באה רק על המושבות החדשות אשר החלו אז בני ישראל ונפוצות יהודה לעשות להם, ובטבע הדברים לא במהרה קבלו שם הקהלות את כל חיי הסידור הכללי, ואז גם לא היו השיירות מצויות משם, ואז נתקנה התקנה הזאת, ועל כן בא בעצם לשון התקנה "המביא גט ממדינת הים״.
ואמנם כי גם שם לא ארכו הימים ולאט לאט נסדרו הקהלות הראשיות, ואחריהן גם אחותיהן הקטנות מהן, והן דברי הגמרא בגיטין ד׳ ה׳ על זה "לאחר שלמדו״ אבל גם אז לא נתבטלה התקנה הראשונה מפני הטעמים המבוארים בגמ׳ שם למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה, והוא דין המשנה במחלוקות התנאים מרבן