הלל הבבלי ובבל בכלל
נז תכלית דברינו בזה ,הוא לשובב לדברי ימינו את מראה פניהם ,אשר חוקרי אשכנז בהשתדלותם הגדולה להכחיש את עצמינו עשו מדברי ימינו רק מראה בלהות בקצצם מהם ראש ורגל. ותהי עמלם הגדול להשמיד ולאבד את דברי ימינו משני הצדדים יחד.
לדבר כל דבריהם בסגנון כזה כאלו גם כל ימי הבית השני היתה האומה כולה רק בארץ ישראל וכי רק שם נמצאו כל נכסי האומה, ולצמצם את כל דברי ימינו רק על עיר ירושלים.
ולשוב ולהפוך בלהות גם על ירושלים, ולמחות כל רשומם של דברי ימינו גם שם עד אמצע ימי החשמונאים, וגם עד ימי הלל ושמאי, ולהעמיד את כל דברי ימי ישראל רק על ימי התנאים, וזולת זה עקרו הכל משרשו, וחוקרי העמים תומכים בידם מזה ומזה, ודברי ימינו היו כלא היו.
אבל הנה הוא מודה בעצמו שכבר לפני זה מהימים הראשונים כבר הי' הכל מתוקן ומקובל, וזה לא יכול להכחיש ויאמר בעצמו גם הוא:
"כי היו מכבר כתובי הכ"ד כתובים יושר ומתוקן על ידי הסופרים אנשי כנסת הגדולה".
אבל מפני שראה בספרי החשמונאים כי בימי המלחמות בירושלים וסביבותיה ככל טבע הדברים נפוצו ספרים רבים ואלה אשר באו ליד אויב גם שרפום ויאבדום באו ויסדו למו יסוד גדול הנוקב ויורד כי הי׳ אז בהכרח חיתום חדש לכתבי הקדש, חיתום גדול וחדש אשר נמשך בהכרח שלשים שנה.
והנה ציירו להם את עם בני ישראל אז יושבים צפופים באיזה עיר וכפריה מסביב, וספרי הקדש גנוזים שם מראשותם, ובנפול עליהם אויב שללום ויבוזו.
ואיך לא שמו לב כי בימי אנשי כנסת הגדולה, וגם לאחריהם הי׳ בבבל החלק היותר גדול מכל האומה בכללה, ככל אשר ידענו מדברי עזרא ונחמיה וככל אשר יאמר יאזעפוס על בבל בכלל כי בשלחם את שקליהם לירושלים, הי׳ האוצר גדול כל כך עד שהלכו עם זה כמה אלפים אנשים מישראל לשמור, וזה עצמו הי׳ צריך ארגאניזאציאן שלמה והוצאה גדולה מאד אשר אי אפשר כי אם למדינה גדולה וכבירה המרובה מאד מאוכלסי ישראל כמו שהיתה בבל באמת.
ולא חקרו כלל לעמוד על אופי׳ של האומה בראשית ימי הבית עד ימי היונים, אשר גם היו עם בני בבל יחד תחת ממשלת הפרסיים, אשר כל הימים ההם עמדה בבל ברום עולמם.
וכבר נתבאר כי בראשית ימי אנשי כנסת הגדולה חשבו עצמם רק כסניף לבבל, ואין ספק שנשאר כן עוד זמן רב, ואם כי בני ישראל קיימו בכל נפשם הכלל הגדול כי מציון תצא תורה, אבל הם עצמם בארץ ישראל עשו הכל יחד ברוח האומה בכללה ויסודה, אשר נשארו במקומם על נהרות בבל. ובכל האופנים נתפשט הכל בבבל כבארץ ישראל באין הבדל כלל.
והנה יאמר שם קראכמאל־הזקן עוד: ״פעולת זה החתום האחרון לספרי הקדש לא יתכן שהתחילו בה קודם שנת ק״ע (לשטרות) שנת כלות המלחמה, ולהיות שלפי כובד הענין טבעו ויקרתו נמשכה הפעולה ההיא איזה זמן מסוים הנה לא נשלמה לגמרי עד סביב לשנת מאתים ליוונים מאה ושמונים שנה לפני חורבן הבית."