104
הלל הבבלי ובבל בכלל קבלנו עדותכם אבל מה נעשה שגזר רבן יוחנן בן זכאי שלא להושיב בתי דנין על כן הכהנים שומעים לכם לרחק ולא לקרב.
ובכל זה לא עמדה ארץ ישראל בכללה על אותו מעמד שעמדה עליה בבל בכללה, עד שהי׳ לכלל מונח גם בארץ ישראל, שהיא רק עיסה לבבל.
וטעם הדבר הוא לפי שאף אשר מעל הכהנים בימי עזרא ונחמיה נתקן אז, אבל מאז באו ישראל בארץ ישראל תחת יד היונים נגזלה מנוחת הארץ, הרבה פעמים הלכו לאלפים ולרבבות שבי לפני צר (עי׳ יסוד המשנה ותקופת התנאים אחריה פרק ה׳), וימים רבים גם היו תוך תוקף השמדות, ומרשיעי ברית הלכו בכל דרכי לבם, ומימי דור השני להחשמונאים בימי יוחנן הורקנוס, הי׳ שם פעמים רבות אשר ארץ נתנה ביד רשע ופני שופטיה כסו קלון, חוקי התורה נרמסו בקלות ראש של הצדוקים, ואיש זרוע לו הארץ.
ומכל הדברים האלה לא ידעו יהודי בבל כל מאומה, וילכו לבטח דרכם בכל דרכי התורה.
ומצב ארץ ישראל הורע גם מאז שמעו יוחנן הורקנוס ובניו בקול הצדוקים לקיים את הפרינציפ כי כל אלה אשר הנם תחת ממשלה אחת צריכים להתנהג בדת אחת ויכריחו את העמים להתגייר למראית עין (עי׳ צדוקים ובייתוסים פרק י׳) ומימי הורדוס ואילך בא הדבר כי הי׳ אז ביהודה איש זרוע לו הארץ, ככל אשר יבואר לפנינו.
והן גם דברי המשנה במס׳ עדיות פרק ח׳ משנה ז׳.
"אמר ר׳ יהושע מקובל אני מרבן יוחנן בן זכאי ששמע מרבו וכו׳ שאין אליהו בא לטמא ולטהר לרחק ולקרב אלא לרחק המקורבים בזרוע ולקרב המרוחקים בזרוע. משפחת בית צריפה היתה בעבר הירדן ורחקה בן ציון בזרוע, ועוד אחרת היתה שם וקרבה בן ציון בזרוע."
והוא גם ענין דברי התוספתא במס' נזיר פ"א הריני נזיר אם לא אגלה משפחות ה"ז נזיר ואל יגלה משפחות.
כי הי׳ סכנה בדבר בארץ ישראל על ידי בעלי זרוע אשר הורגלו בזה מראשית הימים(נ״א) ומשפחה שנטמעה נטמעה.
הערה (נ״א): והמפרש הרב בעל חסדי דוד בתוספתא שם כתב הריני נזיר אם לא אגלה משפחות וכו׳ וקמ״ל כמה חמור עון זה דהוצאת שם רע ואע״ג דגם הנודר בנזיר מקרי חוטא מכל מקום הך דמוציא שם רע חמור רב יותר״.
ואשתומא קאמר, וכי זו צריך לפנים שיקיים את גזירתו ולא יאמר שקר להוציא לעז על ישראל הכשרים.
אבל הכונה אף שהוא אמת לאמיתו, ומצד הדין הי׳ צריך לעשות כן אם יכול לברר דבריו, וכדין שלח אחוי עי׳ קידושין ד׳ ס״ו :ובתוס׳ שם ד"ה שלח ואחוי.
אבל מפני שזה סכנה יהי׳ נזיר ואל יגלה משפחות.
והן גם דברי הגמ׳ מזה בקדושין ד׳ ע״א תנא עוד אחרת היתה ולא רצו חכמים לגלותה אבל חכמים מוסרים אותו לבניהם ולתלמידיהם פעם אחת בשבוע ואמרי לה פעמים בשבוע אמר רב נחמן בר יצחק מסתברא כמאן דאמר פעם אחת בשבוע כדתניא הריני נזיר אם לא אגלה משפחות יהי׳ נזיר ולא יגלה משפחות. והרב בעל חסדי דוד כפי הנראה נעלם ממנו כל דברי הגמרא אלה, ועל כן כתב שם מיד אחר זח ״אבל תוספתא זו לא נמצאת בשום מקום ונראה כי ט״ס היא וכצ״ל הריני נזיר אם אגלח במעות מעשר שני הרי זה נזיר ואל יגלח במעות מעשר שני ומלתא כדנא איתא בפ״ב (צ״ל בביצה) בגמרא דף י״ט״. והנה לא ראה לא דברי הגמ׳ בקדושין שם ולא דברי התוספתא שם ובא גם להגיה ולמחוק ולהחליף הנוסח, ועי' גם באה״ע סי׳ ב׳ סעי׳ ה׳.