VIII
מבוא כללי לספרים החיצונים
ד .על גורלם של הספרים החיצונים בתקופת התנאים ואילך.
אבל לעומת עלייתם של הספרים החיצונים ביוונית היתה להם ירידה בעברית.
בתחלה ודאי היתה חשיבותם בלשון העברית גדולה בהמשך דורות הרבה: נראה שיחסם של ספרים אלו לגבי כתבי הקדש היה כיחס של ברייתא (=משנה חיצונה, במד״ר י״ח י״ב) לגבי המשנה. יש רמז שהיו מונים בהם אף את הפסוקים, ממש כמו שהיו מונים בכתבי הקדש (1). על יחס הגון לספרים החיצונים נראה אף מעדותו של יוספוס (C. Ap. I, 8) ואף הוא השתמש בהם בתורת מקור בר־סמכא בספרו קדמוניות היהודים.
אולם בדורות הראשונים להתהוותה של הנצרות, כשרבים מקרב היהודים היו מקלקלים ונטפלים על אותה כת, ולא די היה להם במעשה שעשו לעצמם אלא היו שואפים עוד לדחות את אחיהם מן היהדות המקובלת ולמשכם אל תוך חבורתם, ולתכלית זו היו נכנסים בויכוחים שבהם היו מביאים ראיות של מה בכך לשם חיזוק עיקרי אמונתם מתוך תאות הניצוח, לא רק מתוך כתבי הקדש אלא אף מן הספרים החיצונים, היו קדמונינו מתמרמרים על התנהגותם במדה זו ומתוך כך היתה הולכת וגדלה קרירותם ביחס אל חשיבותם של הספרים החיצונים. לבסוף באו לידי כך שנמנו וגמרו לוותר ויתור גמור על הספרים החיצונים המלאים ענין כל כך מן הצד הלאומי והדתי. במעשה זה גרמו להפסקת ההמשך של שלשלת האגדה. כדי להמשיך את החוט היו בעלי האגדה מוכרחים לטוות את רקמתה מחדש מבלי לשים לב כמעט אל פרקי האגדה הקודמת שבספרים החיצונים.
כך הלכו והתפתחו הדברים עד שר׳ עקיבא הוציא את פסק ההלכה המפורסם שהקורא בספרים החיצונים אין לו חלק לעולם הבא. אף הוא הביא דוגמה להגדרת הלשון של ספרים חיצונים ואמר שהכוונה היא לספרים כגון ספרי בן־סירא (אבל לעומת־זאת אמר ר׳ יוסי: מילי מעליתא דאית ביה דרשינן להו) וספרי בן־לענא. כמו־כן העבירו רבותינו קו מבדיל בין הספרים החיצונים שנכתבו עד לאותם הזמנים, שאסרו לקרא בהם כל עיקר, ובין הספרים החיצונים שנכתבו מכאן ואילך שאמרו כי הקורא בהם כקורא באגרת, שלהגיון ניתנו ליגיעה לא ניתנו (ע׳ סנהדרין ירו׳ י׳ א׳).
ויש להעיר שבעיקר החמירו על הקריאה בספרים חיצונים בארץ ישראל ,אבל לא כל כך בבבל (כאן אמרו על פסוק מבן סירא: ומשולש בכתובים ,ב״ק צ״ב ב', וכן הוציאו הירונימוס בלשון (scnptara sanctaמשום שבא״י היו מינים הרבה (ע׳ [[פסחים נב א|פסחים בבלי נ״ב א׳).
דוגמה חותכת לכך יש בויתורם על חשיבותה של ספרות־חנוך .בשמו של חנוך בן מתושלח היו תלויים כמה ספרים .כל אותם ספרי האגדה נוסדו על מה שאירע לחנוך הצדיק שנסתלק מן העולם בעודו בחיים .כמו שכתוב )ברא׳ ה׳ כ״ד> ויתהלך חנוך את־האלהים ואיננו כי־לקח אתו האלהים .במעשה זה מצאו להם בעלי האגדה מקום לקשור יצירות שונות על מה שראו עיניו של אותו צדיק בעולם העליון .וכאן מצאה לה המיסטיקה בית־אחיזה ובית־קיבול לסיפור על הענינים מן הנעשה בשמים ובארץ. אבל מוטיב זה גופו ,שבשר ודם נסתלק מן החיים הארציים בלי שום שינוי ועלה למרום כמות שהוא קיים בעולם השפל ואף מקום נכבד נקבע לו בעולם העליון ,שנתעלה להיות יושב בבחינת שר־הזכדונות על יד בורא העולם - ,מוטיב זה חשיבותו היתד ,מרובה לגבי הנוצרים ,שהרי מכאן דווקא אפשר היה להם לשלשל רמזים וסיוע לעניניהס הדתיים שלהם .לפיכך היו מרבים להציק ליהודים ומונים אותם במעשה חנוך ,וגרמו בהתנהגותם זו שלא רק שביטלו רבותינו את הספרים החיצונים התלויים ב ש מ ו של חנוך ,אלא אף על עצם צ ד ק ת ו של חנוך היו חולקים ,למדות הכתוב המפורש שבתורה .וד׳ חמא בד׳ הושעיא )במאה
הערה (1): השווה ילקוט דברים וותג״ח 1סך הכל 1ם»0ר •םוקי תג״ך 1נ״ג אלף ק*״• ,םלבד מ מ ר ח nי ג ו נ י ם- .
