בכלל כי דבר ה' בזה:
יב אע"פ שהמבזה את החכמים אין לו חלק לעוה"ב אם באו עדים שבזהו אפילו בדברים חייב נידוי ומנדין אותו בית דין ברבים וקונסין אותו ליטרא זהב בכ"מ ונותנין אותה לחכם והמבזה את החכם בדברים אפילו לאחר מיתה מנדין אותו בית דין והם מתירים אותו כשיחזור בתשובה אבל אם היה החכם חי אין מתירין אותו עד שירצה זה שנדוהו בשבילו וכן החכם עצמו מנדה לכבודו לעם הארץ שהפקיר בו ואין צריך לא עדים ולא התראה ואין מתירין לו עד שירצה את החכם ואם מת החכם באין שלשה ומתירין לו ואם רצה החכם למחול לו ולא נדהו הרשות בידו:
יג הרב שנידה לכבודו כל תלמידיו חייבין לנהוג נידוי במנודה אבל תלמיד שנדה לכבוד עצמו אין הרב חייב לנהוג בו נידוי אבל כל העם חייבין לנהוג בו נידוי וכן מנודה לנשיא מנודה לכל ישראל מנודה לכל ישראל אינו מנודה לנשיא מנודה לעירו מנודה לעיר אחרת מנורה לעיר אחרת אינו מנודה לעירו:
יד במה דברים אמורים במי שנדוהו על שבזה תלמידי חכמים אבל מי שנידוהו על שאר דברים שחייבים עליהם נידוי אפילו נידהו קטן שבישראל חייב הנשיא וכל ישראל לנהוג בו נידוי עד שיחזור בתשובה מדבר שנידוהו בשבילו ויתירו לו:
על עשרים וארבעה דברים מנדין את האדם בין איש בין אשה ואלו הן:
א) המבזה את החכם ואפילו לאחר מותו:
ב) המבזה שליח בית דין:
ג) הקורא לחבירו עבד:
ד) מי ששלחו לו בית דין וקבעו לו זמן ולא בא:
ה) המזלזל בדבר אחד מדברי סופרים ואין צריך לומר
