לפי שהלבן מצוי לכל והתכלת אינו מצויה בכל מקום ולא בכל זמן מפני הצבע שאמרנו:
פרק שלישי
א כסות שחייב אדם לעשות בה ציצית מן התורה היא כסות שיש לה ארבע כנפים או יותר על ארבע ותהיה מדתה כדי שיתכסה בה ראשו ורובו של קטן המתהלך לבדו בשוק ואינו צריך אחר לשומרו ולילך עמו ותהיה הכסות של צמר או של פשתן בלבד:
ב אבל טלית של שאר מינין כגון בגדי משי ובגדי צמר גפן ובגדי צמר גמלים וצמר ארנבים ונוצה של עזים וכיוצא בהן אין חייבין במצות ציצית אלא מדברי חכמים כדי להזהר במצות ציצית והוא שתהיה מרובעת או יותר על ארבע ויהיה שיעורה כשיעור שאמרנו שכל הבגדים האמורים בתורה סתם אינם אלא צמר ופשתים בלבד:
ג על ארבע כנפות כסותך בעלת ארבע ולא בעלת שלש אם כן בעלת ארבע ולא בעלת חמש תלמוד לומר אשר תכסה בה אפילו בעלת חמש או יותר על זה ולמה אני מחייב בעלת חמש ופוטר בעלת שלש ושתיהן אינן בעלי ארבע כנפות מפני שיש בכלל החמש ארבע לפיכך כשהוא עושה ציצית לבעלת חמש או שש אינו עושה אלא לארבע כנפים המרוחקות זו מזו מאותן החמש או השש בלבד שנאמר על ארבע כנפות כסותך:
ד כסות של בגד וכנפיה של עור חייבת היא של עור וכנפיה של בגד פטורה שאין הולכין אלא אחר עיקר הכסות כסות של שני שותפין חייבת שנאמר על כנפי בגדיהם לא נאמר כסותך אלא למעט שאולה שהטלית השאולה פטורה מן הציצית שלשים יום מכאן ואילך חייבת:
ה כסות של צמר עושין לבן שלה חוטי צמר
