ויהיה אחד משמנה החוטים חוט תכלת והשבעה לבנים:
ז ולוקח חוט אחד מן הלבן וכורך בו כריכה אחת על שאר החוטין בצד הבגד ומניחו. ולוקח חוט התכלת וכורך בו שתי כריכות בצד כריכה של לבן וקושר. ואלו השלש כריכות הם הנקראין חוליא. ומרחיק מעט ועושה חוליה שניה בחוט של תכלת לבדו. ומרחיק מעט ועושה חוליא שלישית וכן עד חוליא אחרונה שהוא כורך בה שתי כריכות של תכלת וכריכה אחרונה של לבן. מפני שהתחיל בלבן מסיים בו שמעלין בקודש ולא מורידין. ולמה יתחיל בלבן כדי שיהא סמוך לכנף מינה. ועל דרך זה הוא עושה בארבע הכנפות:
ח כמה חוליות הוא עושה בכל כנף. לא פחות משבע ולא יותר משלש עשרה. וזו היא מצוה מן המובחר. ואם לא כרך אלא חוליה אחת כשרה. ואם כרך התכלת על רוב הציצית כשרה. ונוי התכלת שיהיו כל החוליות בשליש החוטין המשולשלין ושני שלישיהן ענף. וצריך לפרדו עד שיהיה כציצית שיער הראש:
ט העושה לבן בלא תכלת לוקח אחד משמונה החוטין וכורך אותו על שאר החוטין עד שלישן ומניח שני שלישיתן ענף. וכריכה זו אם רצה לכרוך אותה חוליות חוליות כעין שכורך בתכלת הרשות בידו וזה הוא מנהגנו. ואם רצה לכרוך בלא מנין חוליות עושה. כללו של דבר יתכוין להיות הכרוך שליש והענף שני שלישים. ויש מי שאינו מדקדק בדבר זה בלבן. ואם כרך הלבן על רוב החוטין או שלא כרך אלא חוליה אחת כשרה:
י אחד חוטי לבן ואחד חוטי תכלת אם רצה לעשות שזורין עושה
