הארץ מקדש ישראל ויום הכפורים ואם חל להיות בשבת חותם בכל תפלה מהן מלך על כל הארץ מקדש השבת וישראל ויום הכפורים:
ח במה דברים אמורים ביום צום של כל שנה ושנה אבל ביום צום של שנת היובל מתפלל תפלת המוספים תשע ברכות כמו שהתפלל במוסף ראש השנה והם אותן הברכות עצמן לא פחות ולא יותר ואין מתפללין אותן אלא בזמן שהיובל נוהג:
ט בכל תפלה מהתפלות פותח קודם לברכה ראשונה יי' שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך וכשהוא חותם בסוף התפלה אומר יהיו לרצון אמרי פי וגו' ואח"כ צועד לאחוריו:
י בראשי חדשים ובחולו של מועד מתפלל ערבית שחרית ומנחה תשע עשרה ברכות כשאר הימים ואומר בעבודה אלהינו ואלהי אבותינו יעלה ויבוא במוסף בחולו של מועד מתפלל תפלת המוסף כמו שמתפלל ביום טוב ובראשי חדשים מתפלל שבע ברכות שלש ראשונות ושלש אחרונות ואמצעית מעין קרבן ראש חדש וחותם בה מקדש ישראל וראשי חדשים:
יא שבת שחלה בחולו של מועד וכן ראש חדש שחל להיות בשבת מתפלל ערבית ושחרית ומנחה שבע ברכות כשאר השבתות ואומר יעלה ויבא בעבודה במוסף מתחיל בברכה אמצעית בענין שבת ומשלים בענין שבת ואומר קדושת היום באמצע ברכה וחותם בה בראשי חדשים מקדש השבת וישראל וראשי חדשים ובחולו של מועד חותם בה כמו שהוא חותם ביום טוב שחל להיות בשבת:
יב ויום טוב שחל להיות באחד בשבת מתפלל בברכה רביעית בלילה ותודיענו משפטי צדקך ותלמדנו לעשות חוקי רצונך ותתן לנו יי' אלהינו קדושת שבת וכבוד מועד וחגיגת הרגל בין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת ואת יום השביעי מששת ימי המעשה הקדשת ([1]והבדלת והקדשת את עמך ישראל בקדושתך) ותתן לנו יי' אלהינו מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון וכו' ובמוצאי שבת ובמוצאי יום טוב של כל השנה מבדיל באתה חונן אע"פ שהוא מבדיל על הכוס:
יג בחנוכה ובפורים מוסיפין בהודאה על הניסים שבת שחלה להיות בחנוכה מזכיר על הניסים במוסף כמו שמזכיר בשאר תפלות:
יד בימי התענית אפילו יחיד שהתענה מוסיף בשומע תפלה עננו וכו' ושליח ציבור אומרה ברכה בפני עצמה בין גואל לרופא וחותם בה העונה בעת צרה [2](ומושיע) ונמצא מתפלל עשרים ברכות בתשעה באב מוסיפין בבונה ירושלים רחם יי' אלהינו עלינו ועל ישראל עמך ועל ירושלים עירך ועל העיר האבילה כו':
טו כל ימות הגשמים אומר בברכה שניה מוריד הגשם ובימות החמה מוריד הטל מאימתי אומר מוריד הגשם מתפלת
