ואם איחר וקרא קריאת שמע אחר שתעלה השמש יצא ידי חובתו שעונתה עד סוף שלש שעות ביום למי שעבר ואיחר:
יב מי שהקדים וקרא קריאת שמע של שחרית אחר שעלה עמוד השחר אף על פי שהשלים קודם שתנץ החמה יצא ידי חובתו. ובשעת הדוחק כגון שהיה משכים לצאת לדרך קורא לכתחילה משיעלה עמוד השחר:
יג הקורא אחר שלש שעות ביום אפילו היה אנוס לא יצא ידי חובת קריאת שמע בעונתו אלא הרי הוא כקורא בתורה. ומברך לפניה ולאחריה כל היום אפילו איחר וקרא אחר שלש שעות:
פרק שני
א הקורא את שמע ולא כיון לבו בפסוק ראשון שהוא שמע ישראל לא יצא ידי חובתו והשאר אם לא כיון לבו יצא אפי' היה קורא בתורה כדרכו או מגיה את הפרשיות האלו בעונת קריאה יצא והוא שכיון לבו בפסוק ראשון:
ב כל אדם קורין כדרכן בין עומדין בין מהלכין בין שוכבין בין רוכבין על גבי בהמה ואסור לקרות קריאת שמע והוא מוטל ופניו טוחות בקרקע או מושלך על גבו ופניו למעלה אבל קורא
