── 25 ──
| מלך ב"ר מאיר. | עזריה ב"ר שלמה. | |
| משה ב"ר אליהו. | פרץ ב"ר הילל. | |
| משה ב"ר צפניה. | צדיק ב"ר ניסים. | |
| משה ב"ר שבתי. | צפניה ב"ר משה. | |
| משה ב"ר ניסן. | רבא ב"ר צפניה. | |
| ניסן ב"ר חנוכה. | רחמני ב"ר פנחס. | |
| ניסים ב"ר פסח. | שבתי ב"ר דן. | |
| עבדיאל. | שמעיה ב"ר מלך. |
─────
בין הידיעות אשר אספתי בחדש מארט (אדר שני) העבר בהארחיוו, בתוך האקאַנצעלייאַריאַ של השר המושל על כל מדינת דאגעסטאן מצאתי באגודת הכתבים נומער 114 ונומער 191 מכתב תעודה מאת קהל ישראל אשר בטארקו, כתוב בשפת ערבית, ונעתק שמה בשפת רוסיא, והעתקתי לי פתשגן הכתב בשפה הערבית, ופתשגן העתקה הרוסית , וההעתקה הרוסית מאושרת מן הקאנצעלייאריא ההוא בחותם המלוכה. ואני העתקתי פתשגן העתקה הרוסית לשפת עברית מלה במלה כדברים האלה:
פתשגן הכתב הרוסי הנעתק בשפת ערבית, מאת עדת ישראל אשר בעיר טארקו:
כתבי תעודות אשר היו בידינו מאבותינו הקדמונים, היו לשלל ולבזה ולשרפת אש, בעת אשר פשטו גדודי שאַמיל בעירנו. לכן חברנו אנחנו את התעודה הזאת מאת פתשגן הניירות אשר היו בידי אחרים, למען השיב על השאלות אשר נשאלו מאתנו על דבר קדמות ישובנו, ומאיזה מקום ומדינה באנו לשבת בארץ הזאת.
בזמן המלך נבוכדנצר יצאנו מארצנו הקדושה מן העיר ירושלים והלכנו הלוך ונסוע עד אשר באנו לבבל וישבנו שם ימים רבים. ויהי כאשר משל אחשורוש מלך פרס על בבל, והניח מס עלינו שלשה שקלי כסף (שלשה רובל בכסף רוסיא) מכל בית לשנה, ושלמנו את המס בכל שנה, אחרי מות המלך אחשורוש הכבידו בניו את המס עלינו, אלה מאיתנו אשר יכלו לסבול את עולם הקשה, נשארו במקומם בבבל, ואנחנו הוכרחנו לצאת משם, והלכנו לארץ פרס ונתישבנו בעיר המלוכה טעהעראַן (Тегеранъ). בעת ההיא מלך המלך באַבאַ-כֿאַן-שאַך בארץ פרס, ויקח מאתנו רק שלשה רו"כ כסף מכל בית לשנה, ואנחנו ישבנו תחת צלו במנוחה ושלוה כל ימי חייו. אחרי מותו הוסיפו בניו על המס שלנו, והוכרחנו לצאת מן העיר טעהעראַן ונתישבנו בעיר האַמדאַן (Гамаданъ). המושל בעת ההיא שם לא לקח יותר מכפי ששלמנו מקודם בעיר טעהעראַן. אחרי כן החלו המושלים לדרוש מאתנו יותר מן המס הקצוב ההוא, ויצאנו מן האמדאן ונתישבו בעיר רעשט (Рештъ). השר של העיר אִידאַייאַט-כֿאן (Идаятъ-Хаиъ) לקח בתחלה רק שלשה רובל כסף מכל בית לשנה, וישבנו שם ימים רבים, אחרי כן החל לרדוף אותנו והגדיל את המס, העתקנו מושבנו משם להעיר קובאַ (Куба), שם ישבנו זמן רב השקט ובטח תחת צל הכֿאַנים, ולקחו מאתנו רק שלשה רובל כסף מכל בית לשנה. ברבות הימים החלו כֿאַני קובא לדרוש מאתנו מסים יותר מן הכח, הוכרחנו לצאת משם ואנו להתישב בכפר אבא סאָבאַ (Аба-Сова) אשר אצל העיר דרבנד בתוך ההרים וישנו
