── 19 ──
פה בכפר. ויען לי כי יש לו אחדים מן התושבים מכירים וידידים הנקראים בלשונם קונאַקים (Кунаки), ויסר ללון אל בית אחד מהם; אבל הם אינם מכירים אותי אמרתי לו, ויצחק האיש כהן לדברי ויאמר: האם לא שמעת מן החוק הכנסת אורחים בארץ הזאת? אף אם אנחנו מעם ודת אחרת, ואם נבוא אל בית אחד המחמדים בתור אורחים; אז יקבלו אותנו בסבר פנים יפות, ובפרט אם לבוא אל אחד הקונאקים שלהם. והמנהג אצלם אם יבוא קונאק שלהם אף עם אנשים רבים אשר אינם ממכיריהם, יקבלו גם אותם בשמחה כמו את הקונאק שלהם. קשה היה להאמין לדבריו, באשר ידעתי איך גדלה שנאת המושלמנים לבן דת אחרת, לכן כלתה נפשי לראות אחרית דבריו. עברנו דרך חוצות צרים ומעוקלים בין בתים קטנים וסכות נמוכות (сакли) עד אשר עמדה העגלה אצל שער סכה אחת. מפני קול נביחת הכלבים עזי הנפש, יצאו במהרה אנשי הסכה לראות מי הוא סר לבית מעונם, כאשר הכירו את הקונאק שלהם א. כהן, אף אם יהודי הוא, בכל זאת הובילו אותו בשמחה וגם אותי בגללו אל תוך סוכתם. העגלה עם כל המטלטלים שלנו הובאה אל החצר, והשער סגרו מאחרינו, מיד בקש אותנו בעל הבית המחמדי לשבת על הכרים והכסתות אשר על המצעות המכסות את הרצפה, וגם הוא ישב עמנו, לשמח אותנו כחוק קבלת אורחים שלהם. קירות הבית היו מכוסות במצעות, ועליהם תלוים קני רובה (פיסטאלען) ודקרים (קינזשאַלים) וחרבות (шашки) וקרנים (рожки) מלאים אבק השריפה. ועל הקרש אשר אצל התקרה מלמעלה מונחים כלי בית שונים לפאר כמו: כלי פֿאַייאַנס, כלי זכוכית ומתכות שונים, וגם טהה וצוקקער, ומנעלים גדולים הכל ביחד וחתיכות שומן יבשות תלויות מעל הקרש, אשר תפיצנה ריח רע ומעופש וצחנה בכל הבית. על הרצפה עמדו ספסלים קטנים ונמוכים, אשר עליהם יושבים לפעמים אנשי הבית. בעל הבית המושלמני היה זקן, ואשתו אשר היתה מלובשת רק בכתנת ארוכה, עמדה בחדר השני, והכינה איזה דברים בעדינו, בעוד חצי שעה הביאה לפנינו כוסות חמים (טהעע) מתוקים על לוח המשאת (подносъ) מעשה ידי הפרסיים. האיש א. כהן היה למליץ בעדי, יען כי ידע לדבר בטוב בשפת קומיקית. שאלתי את בעל הבית אם יש יהודים בכפר זה, ויען לי, רק יהודים אחדים יושבים פה בדבר מסחר שלהם אבל דירתם דירת ארעי, כי אין להם בית תפלה ושדה קברות. את מתיהם יוליכו לפעטראָווסק או לטעמיר-כֿאן-שורא, גם שוחט יחזיקו אצלם. בתוך הדברים האלה הביאה אשתו שנית לפנינו, לחם וגבינה ובצים, ובעה"ב ואשתו הזקנה אשר כסתה בצעיף את פניה בקשו מאתנו סליחה ומחילה, באשר אינם יכולים לתקן בחצי הלילה מטעמים בעדנו כאשר יאות לאורחים מפני ריח הרע של השומן לא יכלנו ללין באותו החדר, לכן בקשנו מאת בעה"ב שיעשה משכב בעדינו בתוך החצר, כי הלילה היה בהיר חם ונעים וצח למאד. כפי בקשתנו מיהר בעל הבית ואנשיו להציע מצעות על קרקע החצר, על המצעות הניחו כרים וכסתות עם כיסוי חם, ואחד מאנשיו העמיד בעה"ב לשמור את העגלה והסוסים שלנו. למחרת בבוקר היה ברצון בעה"ב לשלוח תרנגולות לשחוט אצל השוחט של היהודים, אבל אנחנו לא חפצנו להטריחהו בזה, יען כי קרובים היינו לעיר פעטראָווסק, טרם יצאנו ביתו הכים חמים מתוקים בעדינו. כאשר נתפטרנו מאתו ומאת כל אנשיו ונתנו לו רוב תודה וברכה ביקש אתנו שנית למחול לו, על אשר לא יכול לכבד
