── 12 ──
פעם אחת הייתי בבית אחד מהם, והנה באו שני אורחים מפרס המערבית, ויקבל אותם בעל הבית בכבוד אל תוך ביתו, מיד באה גברת הבית אל החדר, ובקבוק מים עם כלי ומטפחה בידיה, פניה היה מכוסה במטפחה גדולה רק עיניה גלויות ותגש אליהם בכבוד וענוה, ותסר הפזמקאוֹת מעל רגליהם, ותרחץ את ידיהם ורגליהם, והאורחים סמכו אחרי כן את ידיהם על ראשה ויברכוה. אם יבא האורח אל הבית או אל בית הכנסת, אז כלם מזקן ועד נער עומדים ממקומותיהם, ולא ישבו עד אשר לא ישב האורח בתחלה. אם ירצה האורח ללכת לדרכו, מבקשים אותו אנשי הבית עוד להתמהמה בביתם ויתנו לו אכילה ושתיה מן המובחר, ואם נחוץ הוא ללכת, אז מכינים לו צידה לדרך, ואם עני הוא יעזרוהו הקהל וגם בכסף. את הגר הבא לגור בתוכם יכבדו למאוד, יען כי זוכרים שגרים היו בארץ מצרים, ויודעים כי גרים הם עד היום בארצות לא להם.
הנשים תחשבנה כשפחות בעיני בעליהן, הן עובדין עבודה בבית ולפעמים גם בשדה, ועוזרין לבעליהן במעשי ידיהן, גם מלבושיהן ומלבושי בעליהן תעשינה ידיהן. (פעם הלכה אשה אחת שחוח תחת נטל משאה, ובעלה הלך מאחריה בלב שקט ומקטרתו בפיו כדרך המושלמנים שכיניהם, וחרפה וביזיון היה לו אם עזר את אשתו בעבודתה).
הנשים והאנשים רובם הולכים יחפים בלא פוזמקאות, אך במנעלים וסנדלים מעור אדום או ירקרק, חדים וראשיהם כפופים למעלה, נושאים הם על רגליהם, תבנית מנעלים וסנדליהם כהפאַנטאָפֿעל אשר נשאו מלפנים בארץ רוסיא. כובעות האנשים גבוהות מעורות כבשים שחורים או לבנים, ופאות ראשיהם ארוכות ותלויות למטה מתחת לכובעותיהם, כמו שנראה מן תבנית הפֿאָטאָגראַפית של החכם שלהם ר' שלום בן מלך מזרחי, אשר בכח ויגיעה רבה נעתר לבקשתי להעתיק דמות פניו, אחרי אשר הראיתי לו גם תמונת פני, וראה כי לא תאנה לו רעה. ויען כי לא הבין מלאכת העתקה לכן ירא ופחד מלכת אל הפֿאָטאָגראַף, גם תמונה אשה אחת עבריה העתקתי, איך היא מעטפת במטפחת גדולה. ── ──
לפנות ערב תצאנה הנשים וכדיהן על שכמן אל מעיני העיר לשאוב מים כמנהג אבותינו בימי קדם, וכעניות כן גם הגבירות יחדיו תלכנה בעת המלאכה והעבודה יחפות ובבלוי סחבות, אשר אין תואר ואין הדר להן. גם האנשים כולם ענוים ואינם מגסי הרוח, כעשיר וכעני הכל חד. העשיר יושב ואוכל ושותה ומשתעשע ויתרועע ביחד עם העני. בסעודות מצוה או בשמחות נשואין ישמחו העניים בבתי העשירים, והעשירים בבתי העניים, וכן בעת אבל, מתאבלים העשירים אצל האבלים העניים, והעניים אצל האבלים העשירים. ובכלל לא ראיתי פה שיחלוק העני יותר כבוד לעשיר, ואינם מכנים איש את רעהו בלשון רבים על דרך הכבוד, גם הנער וגם הילד יאמר לזקן בלשון „אתה” וכן העני לעשיר. אחוה וריעות ביניהם תמיד, אבל אם יכעוסו, אז לא נבדלים הם מילדי ההרים שכוניהם, כי טבעיהם כטבעי כל ילידי אזיא, בעלי חימה וקצף, כמו שהם נוחים לכעוס קשים לרצות. אוהבים את התוכחות ומתרחקים מן הכבוד ובעלי צדקה כולמו, כי ימוך אחד מאחיהם ומטה ידו ע"פ איזה מן הסיבות, אז ישתדל הקהל לעזרהו בכסף ובסחורה, למען יבא אל מעמדו ומצבו הראשון ויחיה בשלום ושלוה עמהם.
