אוהבי האמת לגעור באדם האומר דברים של טעם בטרם ישמעו טענותיו.
עניתיו: לא כן דברת, כי אם אמנם כן הוא משפטי בכל דבר חכמת בינה, וכל ימי כך היתה מדתי להיות למד מכל אדם, ולקבל דברי אמת ממי שאמרם, מכל מקום בדברים הנוגעים לענין האמונה אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה'; והנך לעיני כמסית, והתורה אמרה (דברים יג, ט) לא תאבה לו ולא תשמע אליו, וכבר אמרו חכמים שאין להשיב לאפיקורס ישראל, כל שכן דפקר טפי; אשר על כן כבר מלתי אמורה: תימין אתה אחי או תשמאיל, תאמין ותכפור ככל הטוב והישר בעיניך, ולי למה קראת ללכת אתך?
ויען ויאמר: אל תהי אדוני נמהר בדבריך, פן תהיה חושד בכשרים, וחטאת לאלקים. ובוחן לבות הוא יודע וגם אתה אדוני תכיר ותדע כי עברי אנכי, ואת אלהי ישראל אנכי ירא, ומתורה שבכתב ומתורה שבעל פה לא אסור ימין ושמאל, לא במעשה ולא במחשבה, ובשמים עדי, ובמרומים שהדי, הוא יקח נקמתו מידי, אם בלב ולב אדבר. ואולם אחרי היות חקירת ס' הזהר חקירת חכמה לא חקירת אמונה כלל, אחרי שלא באה על ס' הזהר קבלת כללות האומה, אשר עליה כל אמונת ישראל נוסדת ונשענת, למה ירע בעיניך אם אדבר בה לפי העולה אחרי החקירה והדרישה אשר חקרתי ודרשתי בה ימים ושנים? אמור נא אתה אחי, אוהב התורה והחכמה, הגע בעצמך שהיינו אנחנו בימי הרמב"ם והרמב"ן, אשר ידעת שלא נתגלה ס' הזהר ולא נודע בימיהם, כאשר בפירוש הגיד לנו המקובל בעל מנחת יהודה בהקדמתו; והגע בעצמך שהיה בא לידנו הספר הזה ס' הזהר, אמור נא בחייך אתה אחי, אם היינו אנחנו חוקרים ודורשים את הס' ההוא, לדעת אם באמת מלאכת התנאים והאמוראים הוא, או ספר מזוייף הוא, היתה חקירתנו זאת אסורה, או מותרת או מחויבת? והלא גם הנביא אשר יקום לדבר דבר בשם ה', אנחנו חייבים לנסותו, אם נביא אמת הוא או נביא שקר, ואיך לא נחוס על כבוד רבותינו התנאים והאמוראים, עד שנקבל כל דבר אשר יגיע לנו משמם בטרם נחקור ונדרוש הבאמת מהם יצאו הדברים אם אין? וכי אכשור דרי, עד שלא נצטרך עוד לחוש לכותבי פלסתר? אתמהא!
אמרתי לו: ויהי מה, לא אחפוץ להתוכח עמך, כי נער אני, ואתה
