ראובן תשוב אל שמעון, ואחר כן בלוי, ואחר כן ביהודה, ויש מהם רבים שאומרים, יש פעמים שתהיה רוח האדם בבהמה, ורוח הבהמה באדם, ודברים רבים מזה השגעון והערבוב, והסתכלתי במה שחושבים שהביאם אל המאמר הזה, ומצאתים ארבעה שבושבים וכו' וכו' ולא הבינו הפתאים וכו' ואני מנשא דברי מקלות דעתם וארוממם מפחיתותם לולי יראתי מן ההשאה עכ"ל. עניתיו: בימים הראשונים היתה חכמת הקבלה קבלה באמת, כלומר מקובלת מפה אל פה, ולא בכתב, לפיכך אפשר ואפשר שרבינו סעדיה עם רוחב חכמתו בחכמת תורה שבכתב וגם בתורה שבעל פה שכבר היתה כתובה בימיו על הספר, לא זכה לקבל סודות הקבלה מפי חכם מקובל.
האורח: רבינו סעדיה לה היה בלתי יודע אמונת הגלגול, מאחר שהוא מזכירה בכל פרטיה ודקדוקיה, ועם כל הראיות המובאות להכון אותה ולסעדה; אבל היה אומר שאין זו אמונה מקובלת באומה, אלא שהיא סברת קצת אנשים הנקראים יהודים, כלומר שאינם יהודים באמת. למה הדבר דומה? למה שהמקובלים אומרים שלא נגלו סודות הקבלה להרמ"בם, כי לא זכה לקבלם מפי מקובל אמיתי, וכן לא היו מחשבותיו כמחשבותיהם; וזה אמנם כזב ושקר, אבל האריך לשון ללגלג עליה. ואקח ס' המורה, ויקרא האיש לפני בחלק ראשון פרק ס"א כדברים האלה: ולא יעלה במחשבתך שגעון כותבי הקמיאות ומה שתשמעהו מהם או תמצאהו בספריהם המשונים משמות חברום, לא יורו על ענין בשום פנים, ויקראו אותם שמות ויחשבו שהם צריכים קדושה וטהרה ושהם יעשה נפלאות כל אלה דברים לא יאות לאדם שלם לשמעם, כל שכן שיאמינם. ועוד קרא לפני בפרק שלאחריו, וזה לשונו: וכאשר מצאו האנשים הרעים הפתאים אלו הדברים, התרחב להם הכזב והמאמר, שיקבצו איזה אותיות שירצה ויאמרו שזה הוא שם יעשה ויפעל, כשיכתב או כשיאמר על תואר כך. ואחר כך נכתבו הכזבים ההם אשר בדאם הרע הפתי הראשון; ונעתקו הספרים ההם לידי הטובים, רכי הלב הסכלים אשר אין אצלם מאזנים ידעו בהם האמת מן השקר והסתירום ונמצאו בעזבונותם ונחשב בהם שהם אמת. וסוף דבר פתי יאמין לכל דבר.
