לא החזיקו כלל בדעות המקובלים. גם אחשוב שאם היו הספרים האלה מסייעים אמונת בעלי הקבלה, כבר היו המקובלים ממהרים לפרסמם בישראל; מה שלא עשו. ובאמת קראתי פרקי היכלות ומדרש כונן, הנדפסים בס' ארזי הלבנון, ולא מצאתי בהם דבר מכל מה שהמקובלים האחרונים אומרים.
המחבר: ואיך לא תודה בקדמות קבלתנו? והלא יסודתה על ס' היצירה, שהוא נזכר בתלמוד.
האורח: מודה אני בקדמות ס' יצירה, וזה משני טעמים: האחד שהוא לבדו מכל ספרי הקבלה שימצא זכרונו בתלמוד, והשני שהוא לבדו מכל ספרי המקובלים שיהא כתוב בלשון צח ונקי כמו שהוא לשון התנאים, מה שאין כן שאר ספרי קבלה המיוחסים לרבותינו, שכלם כתובים בלשון מבולבל ומעורבב מלשון מקרא ולשון משנה ולשון תלמוד בבלי ולשון תלמוד ירושלמי ולשון תרגום אונקלוס ולשון המחברים האחרונים.
המחבר: ואיך ימלאך לבך להכחיש חכמת הקבלה, אחר שאתה מודה שאין ס' יצירה ס' מזוייף?
האורח: ומה ענין לס' יצירה עם חכמת הקבלה?
המחבר: כל חכמת הקבלה עליו נוסדת, ולפחות הנה הוזכרו בו עשר ספירות.
האורח: כן הדבר שהוזכרו בו עשר ספירות, אך לא כמחשבות המקובלים מחשבות בעל ס' יצירה; כי הוא לא אמר בשום מקום היות הספירות לא אלהות ולא מלאכים, רק אמר עשר ספירות, ולא פירש יותר מה ענין השם הזה. ואחר שלא פירשו, אין לנו לפרשו אלא כמשמעו; ספירות לשון מספר, ועשר ספירות הן עשרת המספרים מאחד עד עשרה, שהם יסוד כל המספרים. הלא תראה בתחלת דבריו: "עשר ספירות בלימה כמספר עשר אצבעות", ואיך יתלה מספר הנמצאות העליונות במספר האצבעות, ומה יחס בין דבר לדבר? לולא שכוונתו על המספרים, אשר באמת לא היו עשרה אלא מפני שהיו אצבעותינו עשרה, כי תחלת
