הקבלה והדרשות
רסא.
והדברים ברורים כל כך דדבר לא יראו פני ריקם ודבר מעה כסף ושתי
כסף לא דמי כלל לכל שיעורי אכילה עד שהירושלמי יאמר על זה:
״אמרין חזר ביה ר׳ יוחנן מן הדא ר׳ יונה ור' יוסי תריהון אמרין לא חזר ביה״.
והארכנו לבאר הדברים כי מתוך כל ענין דברי הירושלמי הננו יודעים את כל הדבר כמו שהוא.
ודברי ר׳ הושעי׳ בנוגע לשיעורין הנם ממש כדברי המשנה בחולין שם בנוגע לסימני עוף:
״סימני בהמה וחי׳ נאמרו מן התורה וסימני העוף לא נאמרו אבל אמרו חכמים כל עוף הדורס טמא כל שיש לו אצבע יתירה וזפק וקורקבנו נקלף טהור וכו'״,
דהיינו כמו שהסביר זה הרשב״א ז"ל בחידושיו שכבר הובאו שכתב ״מפרש בגמ׳ שלא נאמר פירושן מדברי תורה אלא מדברי סופרים שחקרו ומצאו ההפרש שיש בין נשר שמנה הכתוב בטמאים ובין תורין שמנה הכתוב בטהורים ונמצאו מוחלקים בארבעה סימנים אלו".
ועל כן אחרי הכרעת הבית דין הגדול של כל ישראל שהכריעו כן מתוך דברי התורה ומתוך עניני קבלותיהם, הרי זה אחר זה מן התורה ממש.
וכל עוף הדורס טמא וחייבין עליו וכל שיש לו אצבע יתירה וזפק וקורקבנו נקלף טהור ונאכל.
וכן הוא גם בכל השיעורין, שאחרי שהגדירו הבית דין הגדול של כל ישראל ש״אכילה" האמורה בתורה אינה פחות מכזית, ושדבר זה שיעורו לטומאה כך וזה שיעורו לטומאה של תורה כך,
הרי זה דין תורה גמור, שכיון שזה ודאי שמן התורה יש לזה שיעור והכריעו הבית דין הגדול של כל ישראל מתוך יסודי התורה והגדירו כי השיעור זה הוא, הרי זה דאורייתא גמור,
לאמר, שהאיסור האמור בתורה חיובו בשיעור זה וזה.
ובגמ' יומא ד׳ פ׳ מפני שהדברים מענינים האלה לא נתבארו על כן באו שם כבר שינויי נוסחאות ושיבושים עוד בימי רבותינו הראשונים עד שרש״י ז"ל והתוס׳ הוכרחו להסיר השיבושים, וכתב שם רש"י ז"ל ״הכי גרסינן עונשין מכתב כתיבי וכו'״ והתוס׳ כתבו ״הכי גריס רש"י אבל בספרים הי׳ כתוב וכו' והדין עמו דלא גריס ליה", ועל דברי הגמ׳ ״והכתיב אלה המצות שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה אלא שכחום וחזרו ויסדום, וכתב במראה אש ״שיגרת לישנא דמגילה ודשבת נקט דכאן לא שייך אלא".
אבל נראה ברור דלפי לישנא דמגילה ושבת הגיהו כאן את כל הלשון ״והכתיב אלה המצות שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה אלא וכו'" שאין לו ענין במקום הזה כלל.
כי איזה ענין יש כאן לאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה שזה נאמר על דבר חדש, שכל נביא וחכם בישראל וגם הנביאים כולם יחד וכל חכמי ישראל יחד יכולים רק לתקן דבר בתור תקנה מדרבנן ולפרסם זה לתקנה מדרבנן ולסייג, ואינם רשאים להוסיף ולחדש דבר ואפי׳ נביא אינו יכול לאמר ולחדש איסור חדש.
