518
הקבלה והדרשות
אמר ר׳ יונה (צ"ל ר׳ יונתן) וכל השיעורים לא חכמים הם שנתנו כזית מן המת כזית מן הנבילה וכעדשה מן השרץ(מב) וכו׳ אמר ר׳ יוסי בי ר׳ בון ר׳ יוחנן כדעתיה ור׳ הושעיה כדעתיה ר׳ יוחנן כדעתיה דר׳ יוחנן אמר כל השיעורין הלכה למשה מסיני הוי דו אמר מעה כסף ושתי כסף דבר תורה ר׳ חושעיה כדעתיה ר׳ הושעיה דו אמר האוכל איסור בזמן הזה צריך לשנות לפניו את השיעורין שמא יעמוד בית דין אחר וישנה לפניו את השיעורין ויהא יודע מאי זו שיעור אכל הוי דו אמר ראייה כל שהוא חכמים הם שאמרו מעה כסף ושתי כסף וכו׳".
ומבואר שזה באמת מחלוקת ר׳ יוחנן ור׳ הושעיה, ודברי ר׳ אלעזר בבבלי הן מדברי ר׳ הושעי׳ רבו, ור' יוחנן חולק על זה, ועל כן כמו שהוא לפנינו בגמ׳ כן צריך להיות.
וכן מפורש בתוס׳ ישנים ביומא שם אמר ר׳ יוחנן, ואין ספק שכן הוא כמו שהוא בגמ׳ לפנינו.
ולדברינו במקום הזה אין הדבר נוגע אם הלכה כר׳ אושעי׳ בירושלמי ור׳ אלעזר בבבלי או שהלכה כר' יוחנן.
העיקר הנוגע לדברינו הם דברי ר׳ אושעי׳ ור׳ אלעזר אשר על זה אין חולק שאם הי' הדבר דשיעורין שהם גדר דברי התורה באיסורין ובטומאה אם הי' זה מבית דין הגדול, יכול להיות שאם יבוא בית דין הגדול אחר וירבה בשיעורין, והיינו דאף שהחליטו בית דין הגדול דכזית בינוני הוא כבר בכלל "אכילה" שאסרה תורה, אפשר הדבר שיבוא בית דין אחר, בית דין אחר שיהי׳ גם הוא בית דין הגדול של כל ישראל, ואם ימצא על פי דרכי התורה ששיעור אכילה שבתורה הוא דוקא בכזית גדול ישנה זה.
והן דברי הרמב"ם המפורשים, וממקום הזה לקח הרמב"ם את דבריו.
ומאד יכול להיות שגם מי שסובר ששיעור כזית באכילה הוא הלכה למשה מסיני קבלה גמורה וחלוטה על דברי התורה של לא-תאכל האמור באיסורין, גם הוא מודה ששאר השיעורין כמו בטומאה הנם משיעורי ראשוני הראשונים בגדר דברי התורה, ועל כן נבין את דברי רבי במס׳ יומא ד׳ פ׳:
״תניא רבי אומר כל השיעורין כולן בכזית חוץ מטומאת אוכלין ששינה הכתוב במשמען ושינו חכמים בשיעורן וראי׳ לדבר יום הכפורים״.
ועל כן לא הקשו מדברי רבי על ר׳ יוחנן, לפי שבטומאה גם ר' יוחנן מודה.
ועל ידי זה יאירו לפנינו דברי הירושלמי בחגיגה שם, ובמס׳ פיאה פרק א׳ הלכה א׳ אשר בא שם:
״אמר ר׳ יוחנן מעה כסף ושתי כסף דבר תורה תני ר׳ יסא קומי ר׳ יוחנן ראייה כל שהוא חכמים הם שאמרו מעה כסף ושתי כסף אמר ליה ויש כן
הערה (מב): המפרשים לא מצאו פי׳ להדברים האלה, אבל פירושם פשוט.
דבשלמא באיסורים אפשר לאמר שהם דאוריית׳ דבתיב אכילה ואכילה רק ככזית, אבל כזית בטומאת מת וטומאת נבילה דלא תלי כאכילה ולא כתיב אכילה וכן בעדשה מן השרץ הלא זה בודאי שיעורן של חכמים אם אין זה הלכה לממ״ס.
