516
הכרעת הבית דין הגדול
כי הקבלה בדברי התורה, זה הוא דבר התורה עצמה, ואין הבדל בין דברי התורה המפורשים ״בסוכות תשבו״ לבין הקבלה ״שאין מסככין בדבר המקבל טומאה ואין גידולו מן הארץ״ שניהם ניתנו מרועה אחד ואל אחד אמרן.
אבל דבר שלמדו והכריעו הבית דין הגדול של כל ישראל בנוגע לגדר דברי התורה, אף שגם לזה אחר זה דין דאורייתא גמור,
אם יקומו ויבואו אחריהם בית דין הגדול של כל ישראל המוסכמים לכל ישראל לכל דבר הבית דין הגדול, וימצאו שאין הדברים מכוונים, ושיש לזה סתירה מתוך דרכי התורה המקובלים, ומתוך יסודי התורה המוסכמים, אז יכולים הם לחלוק על זה, ולהכריע הדבר ולהחליט כפי דעתם והכרעתם(מא).
והן דברי הרמב"ם בהלכות ממרים פרק ב' הלכה א׳ שכתב:
״בית דין הגדול שדרשו באחת מן המדות כפי מה שנראה בעיניהם שהדין כך ודנו דין ועמד אחריהם בית דין אחר לסתור אותו הרי זה סותר ודן כפי מה שנראה בעיניו שנאמר אל השופט אשר יהי׳ בימים ההם״.
ומרן בכסף משנה כתב שם על דברי הרמב״ם "למד כן רבינו ממאי דאשכחן תנאי בתראי דפליגי אקמאי וכן אמוראי בתראי פליגי אקמאי״.
ורק דבר פלא הוא לראות עד כמה לא נתבארו הענינים האלה שאינם נוגעים להלכה למעשה, אף שהם מראשי יסודי התורה, עד שמרן בכסף משנה ערבב שני ענינים אשר גם דבר אין להם זה עם זה.
הרמב״ם ידבר בזה מהכרעת בית דין הגדול של כל ישראל, אשר הכרעתם הוא מיד אחר זה דין גמור של תורה, וזקן ממרא נהרג על זה.
ומה ענין זה לשקלא וטרי׳ של חקירת דין שהי׳ בין יחידי התנאים או יחידי האמוראים, או מה ענין זה לגילוי דעת בדין חקירה חדשה שגלה דעתו אחד התנאים או אחד האמוראים והתנאים או האמוראים אשר באו אחריו חלקו עליו והכריעו ברוב מנין שאין הדבר כן.
הרמב״ם יאמר מפורש ״בית דין הגדול שדרשו וכו׳ ועמד אחריהם בית דין אחר וכו'״.
ואיזה דבר יש לזה עם דבר גילוי דעת של תנאי קמאי שנחלקו עליהם תנאי בתראי, או אמוראי קמאי שנחלקו עליהם אמוראי בתראי,
אשר כל זה הוא בזמן שעדין לא היתח שם הכרעת בית הוועד, הכרעה הכללית של המתיבתא הכללית של כל חכמי ישראל.
והן דברי הגמ׳ המפורשים במס׳ נדה ד׳ ט׳:
״תנו רבנן מעשה ועשה רבי כר׳ אליעזר לאחר שנזכר אמר כדי הוא ר׳ אליעזר לסמוך עליו בשעת הדחק מאי לאחר שנזכר אילימא לאחר שנזכר דאין הלכה כר׳ אליעזר אלא כרבנן בשעת הדחק היכי עביד כוותיה אלא דלא איתמר הלכתא לא כמר ולא כמר ומאי לאחר שנזכר לאחר שנזכר דלא
הערה (מא): ואין זה נוגע לדברינו אם זה דוקא כשהם גדולים מהם בחכמה ובמנין שזה אינו נוגע לדברינו.
תכלית דברינו רק זאת שיש בזח הבדל גמור בין הקבלה ובין הכרעת הבית דין הגדול,
אף שכל זמן שהכרעת הבית דין הגדול קיימת, יש גם לה כל דין דאורייתא גמור.
