דבר כל הראשונים בהקבלה והדרשות
רנה
אבל הרמב"ם בהלכות טומאת אוכלין פרק ט"ז הלכה י׳ פסק שזה דאורייתא רק שאין לוקין על זה וכתב שם: ״כל ישראל מוזהרים להיות טהורים בכל רגל מפני שהם נכונים ליכנס למקדש ולאכול קדשים וזה שנאמר בתורה ובנבלתם לא תגעו ברגל בלבד ואם נטמא אינו לוקה, אבל בשאר ימות השנת אינו מוזהר״.
ודבריו מבוארים שזה מן התורה וכן הבין דבריו גם הכסף משנה שם.
ועי׳ במס׳ סנהדרין ד׳ ס״ג דאמרינן ״דתניא מנין לאוכל מן הבהמה קודם שתצא נפשה שהוא בלא תעשה ת"ל לא תאכלו על הדם וכו׳״.
ופסק הרמב׳׳ם בפרק א׳ מהלכות שחיטה הלכה ב׳ שזה דאורייתא רק מפני
שזה לאו שבכללות אין לוקין עליו וכתב שם:
״ואסור לאכול מן השחוטה כל זמן שהיא מפרכסת והאוכל ממנה קודם שתצא נפשה עובר בלא תעשה והרי הוא בכלל לא תאכלו על הדם ואינו לוקה״.
ומפורש שהוא סובר שזה דאורייתא גמור וכתב ״עובר בלא תעשה״ רק שאינו לוקה ככל דין לאו שבכללות.
אבל רש"י ז"ל במס׳ חולין ד׳ קכ"א בד״ה השוחט בהמה טמאה לעכו"ם וכו׳ כתב:
״וכ״ש טהורה שאוכל היתר גמור הוא בעודה מפרכסת והא דאמרינן בסנהדרין ס"ג אסור לאכול מבהמה קודם שתצא נפשה מדרבנן הוא״.
וכן כתב שם ד׳ קי״א ע"ב ד"ה וממתין לה עד שתצא נפשה: ״כדתניא בפ׳ ד׳ מיתות ד׳ ס״ג מניין לאוכל וכו׳ ואסמכתא דרבנן בעלמא הוא״.
אבל הרמב"ם הכריע זה מתוך העיון בגמ׳ בסוגיא דחולין ד׳ ל׳ שזה דאורייתא וכמו שכתב שם הלחם משנה ויאמר שם:
״ויש לי ראי׳ גמורה לדעתו ז"ל וקושיא לפירש״י ז"ל דבפ׳ השוחט ד׳ ל׳ אמרו שם נהי דאידחי ליה מפסח מדמי פסח מי אידחי וכי תימא בעי העמדה והערכה כלומר אפי׳ מדמי פסח אידחי משום דבעינן שיהי׳ חי כשפודה אותו וכו׳ והתנן שחט בה שנים או רוב שנים ועדין היא מפרכסת הרי היא כחי׳ לכל דבריה וכתבו שם התוס׳ דאינה משנה בשום מקום אלא מפיק מהך מתניתן דהכא דאמר אבל לא מטמאה טומאת נבלות משמע דהך מתניתין ס"ל דאיסורא מדאורייתא איכא במפרכסת כדברי רבינו דאי מפרכסת מותרת לגמרי מן התורה ומדרבנן בעלמא אסור אם כן אכתי קשי׳ הא בעינן העמדה מן התורה אלא ודאי דהוא כדברי רבינו שהוא אסור מן התורה״.
וכן הדבר כדבריו שהרמב״ם סמך על סוגי׳ זו ומזה יצא לו שקבלו שזה אסור מדאורייתא ועל כן פסק כן(לט).
הערה (לט): כדברי הלח"מ כן הוא שהרמב״ם סמך על סוגי׳ זו, אבל את אשר חשב שיש מכאן סתירה גמורה לדעת רש״י אינו כן.
ובמח"כ לא שם לב לדברי התוס׳ בחולין ד׳ פ"ד בד״ה בעינן העמדה והערכה שכתבו שם:
״ומפרש ה״ר שמעי׳ דשחט בה שנים או רוב שנים היינו כדאמרינן בהעור והרוטב ד׳ קכ״א דישראל בטמאה ועכו"ם בטהורה כדפירש ר"ח לעיל בפ״ג ד׳ ל׳ והתם דוקא מפרכסת היא
