דבר כל הראשונים בהקבלה והדרשות
רנד ואף שיאמר שם הרמב"ן ז״ל:
״ולפי זה הראוי הוא שנאמר בהיפך (מדברי הרמב"ם) שכל דבר הנדרש בתלמוד וכו׳ הוא מדאורייתא עד שנשמע אותם שיאמרו שהוא אסמכתא״,
בכל זה באו דבריו בדין המעשרות בנמוקי החומש שלו פרשה ראה (י״ד כ"ב):
״אבל המצוה בתרומות ומעשרות בכל מקום הן דגן תירוש ויצהר, ופירוש דגן בלשון הקדש חמשת המינים הידועים בתבואה ופירוש תירוש היין החדש אשר ישיקו היקבים ויצהר השמן אשר בהן ואין מין אחר בכל הזרעים ובכל פירות האילן חייבים מן התורה כלל לא בתרומה ולא במעשרות ויש ברייתות שנויות בתורת כהנים ובספרי לאסמכתות והן מטעות, אבל הדבר המתבאר בגמרא מן התלמוד הבבלי והירושלמי ופשוטו של מקרא כך הוא שאפי׳ זיתים וענבים מעשר שלהם אינו מן התורה עד שיעשו תירוש ויצהר, ותהי׳ בזה נזהר שכבר טעו בו מגדולי המחברים״.
ודבריו ״ותהי׳ בזה נזהר שכבר טעו בו מגדולי המחברים״ כונתו על הרמב"ם, הסובר שכל האילנות לבד חרובין וצלף ודומיהם חייבים מדאורייתא.
והננו רואים בזה לפנינו כל הדבר כמו שהוא, שאף שזה ודאי שזיתים וענבים שיהי׳ גם מעשר שלהם אינו מן התורה בודאי שלא בא זה מפורש בבבלי וירושלמי(לח),
בכל זה סמך הרמב"ן ז"ל על היוצא מתוך פשטן של דברי השמועות והעיון בהם והחליט שכל זה דרבנן לבד יין ושמן תירוש ויצהר.
והדבר מבואר כי ביסוד הדבר קבלת כל חכמי ישראל אחת בשני צדדי החקירה.
דברי כולם אחת שמהמדרשות ומסגנון הסוגיא בהדרשות אין להביא אפי׳ ראי׳ של כלום להוכיח שזה דאורייתא או דרבנן, לפי שהדרשות כולם גם במקום שלא נתפרש בגמ׳ שאין זה כי אם אסמכתא גם שם אינם כי אם רק לסמך לבד.
ולהיפך גם בזה קבלת כל חכמי ישראל אחת כי הכל תלוי בהעולה מסוגית הגמ׳, ואך מזה לבד נוכל לדעת אם זה דאורייתא או דרבנן.
לפי שבין שזה וזה דאורייתא גמור, ובין שזה וזה דרבנן גמור ולא דאורייתא, אינו כי אם קבלה גמורה וחלוטה לבד.
וכל זה הוא קבלת כל הראשונים, וכן ילכו דברי כולם בכל הש"ס, רק שיפרדו לפעמים בפסק הלכה לפי שאין כל הדעות שוות בחקר פירוש דברי
הערה (לח): ותהי להיפך שדברי רבינו הגדול הרמב״ן ז"ל גם תמוהים מאד שהרי משנה שלמה שנינו בתרומות פרק א׳ משנה ט׳:
״ותורמין שמן על הזתים הנכבשין ויין על ענבים לעשותן צמוקים הרי שתרם שמן על זתים לאכילה וזתים על זתים לאכילה ויין על ענבים לאכילה וענבים על ענבים לאכילה ונמלך לדורכן אינו צריך לתרום".
ואם הי׳ הדין שגם זתים וענבים עצמן אפי' אחר גמר מלאכתן פטורים מן התורה, אם כן הלא יהי׳ מיין על ענבים ומענבים על יין ומשמן על זתים ומזתים על שמן מחיוב על הפטור ומפטור על החיוב.
