הקבלה והדרשות ודבר כל הראשונים
רנג הראי׳ שזה וזה דאורייתא עלינו לשאוב רק מתוך סוגית הגמרא, אם העיון שם יראה לנו שזה דאורייתא, אז הננו יודעים שכן היא קבלתם שדבר זה דאורייתא, ואם העיון שם יראה לנו שזה הוא דרבנן אין למדין מהדרשות וסגנון הדרשות כל מאומה,
לפי שעיקר הכל היא רק הקבלה, והדרשות והלימודים הנם רק אסמכתות, וכשזה דאורייתא אינו דאורייתא מפני הדרשה כי אם מפני שכך קבלו, וגם להיפך כשזה דרבנן אף שיש שם דרשות הרבה אין זה לא מעלה ולא מוריד לפי שקבלו שזה דרבנן.
ולשונו של הרמב״ם שם:
״לפי הראוי בזה שכל מה שלא תמצאהו כתוב בתורה ותמצאהו בתלמוד שלמדוהו באחת משלש עשרה מדות אם בארו הם בעצמם ואמרו שזה גוף תורה או שזה דאורייתא הנה ראוי למנותו (במנין המצות) אחר שהמקובלים ממנו אמרו שהוא דאורייתא, ואם לא יבארו זה ולא דברו בו הנה הוא דרבנן״.
והרמב"ן ז"ל בנפצו אל הסלע כל דברי הרמב״ם ז"ל בשורש זה יאמר שם שהדבר להיפך, ודבריו על זה (סד"ה ועכשו אני חוזר):
״ולפי זה הראוי הוא שנאמר בהיפך שכל דבר הנדרש בתלמוד באחת מכל י"ג מדות הוא מדאורייתא עד שנשמע אותם שיאמרו שהוא אסמכתא״.
הקורא הרגיל לדון מתוך שטחיות הדברים יוכל לחשוב באמת מתוך הלשונות האלה שנחלקו הרמב"ם והרמב"ן מהיפוך להיפוך.
אבל המעיין יראה כי בכל רוחב לבבם ואשר מפיהם אנו חיים, הנה באמת דעת הרמב"ן ממש כדעתו של הרמב״ם ז"ל, ורק מפני שרבינו הגדול הרמב״ן ז"ל דבר על זה דרך אגב לא דקדק בלשונו כל עיקר.
ותהי להיפך שיש מקומות הרבה שהרמב"ם סובר שזה וזה דאורייתא, מפני שכן עלה לו עיונו בגמ׳, ונחלקו עליו הרמב"ן ורוב הראשונים וטוענים שהמקראות רק אסמכתא, והעיון בגמרא יורה שזה רק דרבנן.
ונביא בזה איזה דוגמאות, אשר יבררו כל הדבר לכל ענינו.
הנה בירושלמי ריש מעשרות נאמר לענין חיוב מעשרות:
״אית דבעי משמעיניה מן הדא עשר תעשר כלל את כל תבואת זרעך פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט אין לי אלא תבואה קטניות מניין תלמוד לומר וכל מעשר הארץ מזרע הארץ מפרי העץ לד׳ הוא לרבות זרע שום שחליים וגרגר או יכול שאני מרבה לוף העליון וזרע כרשין זרע בצלים זרע לפת וצנונות ושאר זרעוני גינה שאינן נאכלין תלמוד לומר מזרע הארץ ולא כל זרע הארץ, פרי העץ לרבות כל פירות האילן יכול שאני מרבה חרובי שיטה וצלמונה וחרובי גדרה ת"ל מפרי העץ ולא כל פירות האילן ירקות מניין איסי בן יהודה אומר המעשרות לירקות מדבריהם״.
״מכלל שנאמר ואכלת לפני ד׳ אלקיך במקום וכו׳ מעשר דגנך תירושך ויצהרך יכול אין לחייב אלא על דגן תירוש ויצהר מנין לרבות
