504
הרמב״ם והרמב"ן ודבר כל הראשונים ובכל אשר קו המקיף את דבריהם שם הם דבר מנין המצות אשר גם דבר אין לנו עם זה, הנה באו כל האחרונים ויעשו את המחלוקת ההיא ליסוד מוסד בכל הנוגע להקבלה והדרשות.
והדברים באו כל כך בקולי קולות ובאריכות גדולה בהמון ספרים רבים עד שהגיעה גם עד החוקרים החדשים,
עד שהרב פראנקעל בדרכי המשנה עמוד 17 ישמיע לנו לאמר:
"ובענין לימוד ההלכה כבר זכרנו לעיל במה יבדל הדרך הזה מדרך הסופרים וכו׳ כי עזבו פעמים הרבה דרך הפשט וכבר נגע במקצוע זה הרמב"ם ז"ל, ספר המצוות שורש ב׳, והחליט שהמקראות אשר הובאו למדרש הלכה הם לבד כעין אסמכתא ועיקר ההלכה מקובלת מאז והרמב״ן ז"ל, שם, העריך נגדו ראיות חזקות ומוצקות במעבה הש"ס והוכיח שמדרשי המקראות המה ברוב המקומות יסודי ההלכה, והמדרש קדם לההלכה ולא ההלכה למדרש״.
וכל הדברים האלה אינם כי אם דברי טעות, ובעצמו של דבר בנוגע להקבלה והדרשות אין בין הרמב"ן לבין הרמב"ם אפי׳ כמלא נימא.
הרמב"ן ז"ל אשר חשד את הרמב"ם כי לדבריו המקדש את האשה בקדושי כסף היא מדאוריי׳ מותרת לשוק, וחשדו כן גם בעוד ענינים רבים כאלה אשר באמת לא נתבררו כלל עד היום,
רץ אל הרמב"ם בכל חמת רוחו והשתער עליו להפיל דבריו, עד שסיים בסוף דבריו:
״כי הספר הזה להרב ז"ל ענינו ממתקים וכלו מחמדים מלבד העיקר הזה שהוא עוקר הרים גדולים בתלמוד ומפיל חומות בצורות בגמ׳ והענין ללומדי הגמרא רע ומר ישתכח הדבר ולא יאמר״.
ואשר כן כתב על הרמב"ם גם הראב"ד בפרק ג׳ מהלכות אישות בדין קדושי כסף:
״אין פרצה גדולה מזו ופי׳ משובש ששמע בתינח בקדיש בכספא הוא שהטעהו בזה ועם כל זה לא הי׳ לו לטעות ולא הי׳ לו לכתוב״.
ועל כן לא רצה הרמב״ן ז"ל לדקדק לא בדבריו במקום הזה ולא בלשונו.
וכי גם יש פרטים רבים אשר בנוגע להפרט ההוא ולא להיסוד כלו צדקו מאד דברי רבינו הרמב"ן ז"ל שם.
ובפרט כי הרבה מטענותיו נוגעים ביותר למניין המצוות אשר הוא ענין לעצמו ואינו נונע להקבלה והדרשות.
וכל זה אינו נוגע לדברינו, כי בנוגע ליסודו של הרמב"ם בהקבלה והדרשות, בזה דבר כל הראשונים פה אחד, כולם קבלו ממש דרך אחד, ואין ביניהם ביסודי הדבר ולא כלום.
ובהיות גם זה עצמו דבר גדול ועדות לישראל בדבר קבלתם בעיקר יסוד דרכי התורה עלינו לבאר הדבר ולהעמידם על ענינם, ונראה אור.
והנה כל דברי הרמב״ם שם הבלתי נוגעים למנין המצות כי אם להיסוד הכללי של הקבלה והדרשות הוא זה, כי הדרשות וכל סגנון הדרשות וגם סוגיא בשקלא וטרי׳ על הדרשות אינם ראי׳ שזה דאורייתא.
