הקבלה והדרשות
רג
וכל הקושיות האלה מקורם רק בהטעות הגדול אשר טעו לחשוב כי הדרשות הנם מקור ההלכה.
ואין כאן לא צריך עיון גדול ולא צריך עיון קטן, והדבר פשוט דעוף טמא פטור משילוח הקן הוא רק קבלה פשוטה וחלוטה ככל היסודות כולם.
וכל כך אכף עליהם ההרגל בעניני הדרשות עד שלא הרגיש הרב ר׳ יוסף שאול ז"ל שגם מהבבלי הדבר מוכרע ומוכרח שזה רק מקבלה גמורה, שהרי בגמרא שם הקשו על דברי ר׳ יצחק ובא שם:
״ת"ש תבנית כל צפור כנף מאי לאו צפור בין טהור בין טמא כנף חגבים, לא צפור טהור כנף טמא וחגבים, ת״ש החי' וכל בהמה רמש וצפור כנף מאי לאו צפור בין טהור בין טמא וכו' לא צפור טהור וכו' ת״ש כל צפור כל כנף מאי לאו וכו׳ לא וכו' ת״ש ואתה בן אדם אמור לצפור כל כנף מאי לאו כדאקשינן (וכמו שהוא בירושלמי) לא כדשנינן ת״ש ובענפוהי ידורן צפרי שמיא צפרי שמיא איקרו צפרי סתמא לא איקרי ת״ש כל צפור טהורה מכלל דאיכא טמאה לא מכלל דאיכא אסורה וכו'״.
והנה אם כי נתרצו הקושיות, אבל איזה מקום יש לאמר שאין זה קבלה כי אם שמכאן לקחו זה.
והרי גם אם אין מכאן סתירה וגם אם אפשר ויש מקום לאמר שרק טהורה מקרי צפור אבל זה ודאי כי פשטן של דברי המקראות הם שגם טמאה מקרי צפור, וכמו שהוא גם בירושלמי ״אית תניי תני כל עוף בין טמא בין טהור קרוי צפורין״.
ואיך אפשר בלא קבלה רק מהכתוב הזה מפני שנאמר כי יקרא קן צפור לאמר שטמאה פטור מלשלח.
והרי אין בזה כל מחלוקת והוא מיסוד המשנה ודין מוחלט ומוסכם.
ורש"י ז״ל בפי׳ התורה בריש פ׳ מצורע על הכתוב וצוה הכהן ולקח למטהר שתי צפרים חיות טהורות כתב ״חיות פרט לטרפות טהורות פרט לעוף טמא״.
והיינו דצפרים משמע בין טהור ובין טמא ועל כן כתיב טהורות.
ובגמ׳ חולין ד' ק״מ באמת הקשו מזה על ר׳ יצחק ומתרצינן טהורות למעוטי צפרי עיר הנדחת.
אבל רש״י ז"ל פי׳ לקרא בפשיטות שצפור בין טהור בין טמא.
והלא זה ודאי שבשום אופן אי אפשר לאמר שאין כאן קבלה כי אם שמזה נולדה ההלכה דעוף טמא פטור מלשלח מפני שצפור משמע רק טהור והוא דין פשוט באין חולק.
והרמב"ן ז"ל בנימוקי החומש שם אחרי אשר הביא דברי רש״י ואחרי אשר כתב ״ובעלי הפשט אומרים כי כל עוף יקרא צפור וכו'״ האריך בזה מאד.
והדבר ברור באין ספק כי ההלכה הברורה הזאת באין חולק כי ״עוף טמא פטור מלשלח״ אינו כי אם קבלה ולא מפני שכתוב ״צפור״.
וכמו שהוא למאן דאמר בירושלמי דגם עוף טמא קרוי צפור.
ובכל זה בא הלשון ״מנא הני מילי אמר ר׳ יצחק וכו׳״ לפי שכן הם גם בכל מקום מנא הני מילי רק רמזי דקרא.
