496
הקבלה והדרשות
והתוס׳ עצמם בד"ה ר׳ עקיבא אומר הנוגע והנושא את שבא וכו׳ כתבו:
"לר׳ עקיבא גופיה לא צריך קרא דאיהו סבירא ליה דעור מבטלם אלא לדברי
ר׳ ישמעאל קאמר לדידך דלית לך עור מבטלו תיפוק ליה מיהא דכיון דאין בא
לכלל מגע וכו׳״.
וכן כתב שם רש״י ז״ל בד"ה ״לא בא לכלל מגע כלומר לדידך כיון דאמרת לא מטמא במגע תו לית לך לטמויי במשא".
אבל הנה מבואר גם מדברי התוס׳ דזה ודאי דר׳ ישמעאל סבר אין עור מבטלה.
ואם כן כמו לר׳ עקיבא הרגישו התוס׳ עצמם דלא צריך קרא דאיהו סבירא ליה דעור מבטלה, כן ממש הוא לר׳ ישמעאל אין צריך קרא דכיון דסבר דאין עור מבטלה מדוע לא יטמא במשא שהרי נשא כזית נבלה.
והדברים פשוטים וברורים דבין לר' ישמעאל ובין לר׳ עקיבא אין צריך קרא, והדרשות בברייתא הנם רק אסמכתא ורמזי דקרא כאשר נתבאר(לה).
ובמס׳ כלים פרק ה׳ משנה ו׳ ״תנור שנתן בו וכו׳ נתנו על פי הבור או על פי הדות ונתן שם אבן ר׳ יהודה אומר אם מסיק מלמטן והוא ניסוק מלמעלן טמא וחכמים אומרים הואיל והוסק מכל מקום טמא".
ומפורש במשנה בפרק ז׳ משנה א׳ דר׳ יהודה למד זה מיסוד המשנה שם:
״נתן אבן או צרור טהורה מרחה בטיט מקבלת טומאה מכאן ולהבא זו היתה תשובת ר׳ יהודה בתנור שנתנו על פי הבור או על פי הדות".
ומבואר כי מקור דברי ר' יהודה הם דברי יסוד המשנה ומזה למד דינו.
אבל בגמ׳ במס׳ שבת ד׳ קכ"ה אמרינן ״ובמאי קמיפלגי בהאי קרא תנור וכירים יותץ טמאים הם וטמאים יהיו לכם ר׳ יהודה סבר מחוסר נתיצה טמא שאין מחוסר נתיצה טהור ורבנן סברי טמאים יהיו לכם מכל מקום ורבנן נמי הכתיב יותץ וכו׳״.
והתוס׳ יום טוב הוציא דברי המשנה ודברי ר' יהודה ורבנן לגמרי מפשטן ויאמר שם בפ"ז:
״ותמיהני שלא ראיתי להמפרשים שיפרשו מאי אהדרו ליה רבנן, ועוד קשיא לי דאם כן הא דהכא נמי בהיסק ראשון וכו׳ וגם זה לא פירשו המפרשים לכך נ״ל דהכא ודאי כשמטהרים היינו לגמרי וכו׳ ואם תאמר ודקארי לה מאי קארי לה דהא איהו (ר׳ יהודה) גופיה מודה בהיסק שני ואלו הכא מטהרינן אף בהיסק שני יש לומר דכשהשיב ר' יהודה תשובה זו לא היתה בסוף מחלוקתן אלא בתחלת מחלוקתם שחלקו וכו׳ ולא הוו קמיפלגי בקראי אלא בתחלה חלקו בסברא בעלמא שסבר ר׳ יהודה וכו׳ הלכך על חכמים שחלקו עליו וטמאוהו לעולם השיב עליהם תשובה זו דהכא (מיסוד המשנה בפ״ז) והוו מהדרי ליה דשאני הכא וכו׳ והדר ביה ר׳ יהודה מסברא ודייק מקרא מדכתיב יותץ וכו׳
הערה (לה): ומתיב ר׳ עוקבא בר חמא מברייתא ״בנבלתם וכו׳ ואם איתא הרי בא לכלל מגע מלפניו״ פשוט דאף שהדרשות לר׳ ישמעאל ור׳ עקיבא רק רמזי דקרא, אבל זה ודאי דצריך שיהיו על פי הדין לכל אחד כדאית ליה, והוא כלל גדול בכל הדרשות האלו.
